לאן יתועל חרון
שנישא מתערפל בחלל הגולגולת
מסיח בלי דעת לאופק אחר
שחור, עד חורמה
עיניים סומות מדם.
והגולם הזה הוא אני
הוא אתא הוא כולנו
בלהט קדמונים מרקדים, רעם תופים
צהלה שעולה ובוקעת ארסית, מערבולת
גורפת סוחפת לכאן ולכאן, לאן
חולות וחופים וריח החורש
געגועים של כולנו, מולדת
למחוז לא נודע, נעלם
למקומות שמוטב לא לדעת.
