לִהְיוֹת 'אִשָּׁה מֻכָּה' הוּא מִקְצוֹעַ;
מְבוּתֶרֶת שְׁנֵים עֲשָׂר חֲלָקִים
בִּפְנֵי כָּל שֵׁבֶט מַעֲמִידָה פָּנִים
כִּי אַתְּ עַם שָׁלֵם.
כְּמוֹ שִׁלְגִיָה בְּתוֹם מֵאָה שָׁנָה
אֲנִי קָמָה לְאַחַר הַקְפָּאָה
מְעַסָּה אֶת צִירֵי הדְּלָתוֹת בְּשַׁעַר הָעִיר
הַמְּחַכּוֹת לַנַּעֲרָה סְתּורַת הַשֵּׂעָר
לְפָתְחָן.
מְאַסֶּפֶת עִתּוֹנִים
לוֹקֶטֶת סְפָרִים
חַיֶּבֶת לְהַשְׁלִים כָּל-כַּך הַרְבֵּה יָמִים.
רוֹבּוֹט הָיִיתִי
בִּשַּׁלְתִּי תָּפַרְתִּי
בֶּגֶד קָנִיתִי
מֵעַצְמִי,
לֹֹא הָיִיתִי חַיֶּבֶת לְהַשְׁלִים אַף רֶגַע,
רֶגַע נִגְמַר
הֵחֵל שֵׁנִי.
וְעַכְשָׁיו כְּשֶׁאֲנִי עֵרָה
כְּשֶׁאֵינֶנִי רוֹבּוֹט
בְּתוֹךְ גּוּפוֹ כְּבָר אֵינֶנִי יוֹשֶׁבֶת
עַכְשָׁיו הַמִּלִּים בְּעַצְמָן
מִתּוֹכִי אֲלֵיכֶם נֶחֱלָצוֹת, וּכְמוֹ נְבִיאָה
אֵינִי יְכֹלָה שֶׁלֹּא לְדַבֵּר אוֹתָן.
הָיוּ צְרִיכוֹת לַחֲלֹף מֵאָה שָׁנָה
וַחֲלוֹם אֶחָד מְיֻבָּא מִתוֹךְ הַאֲגָדָה,
כְּדֵי שֶׁאָשִׁיל הָאֵימָה.
כְּדֵי שֶׁאָנִיעַ אֶצְבָּעוֹת לָחוּשׁ בְּכִוּוּן כָּלְשֶׁהוּ
כְּדֵי לְהִוָּכַח כִּי גּוּפִי שֶׁלִּי הוּא הַנִּבָּט
בָּבוּאָה מִבַּעַד הַמַּרְאָה.
