הקדמה על כולנו, אזרחי מדינת ישראל, ויהיה תפקידנו ומעמדנו אשר יהיה, השואפים לחיות במדינת חוק, סדר וצדק, מוטלת החובה הבסיסית, להקפיד הקפדה יתרה ולשמור מכל משמר על העיקרון של קיום הליך משפטי תקין וטהור בהתאם לכללי הדין, המוסר והצדק. בו יישמרו חומרי החקירה, הראיות והעדויות מכל חשש, ולו הקטן ביותר, לזיהום אפשרי שלהם.
הליך משפטי בו יישמרו מכל משמר זכויות האדם, זכויות חפים מפשע, חשודים ונאשמים שטרם ניתן בעניינם פסק דין חלוט (דהיינו שאין עליו אפשרות ערעור), בו יישמר עיקרון-העל של עשיית משפט צדק, ואך ורק בין כותלי בית המשפט, ולחלוטין לא בתקשורת ובמשפטי שדה בכיכרות העיר, ובו תישמר ותוגן עצמאותה של הרשות השופטת, מפני כל חשש ולו הקטן ביותר, להשפעה חיצונית אפשרית כלשהי על שופטיה.
כך גם על רשויות שלטון החוק והצדק במדינת ישראל להבטיח כי מעל כל הליך משפט פלילי בו מוכרע לשבט או לחסד גורלם של בני-אדם -
כאשר על כפות המאזניים מונחים הדברים היקרים ביותר לבני האדם והם: כבודם, שמם הטוב, חירותם ואף ממונם - יתנוסס אך ורק דגל לבן. אולם, בטרם תיגשו אל מלאכת קריאת מאמרי זה, מרגיש אני צורך לשתף אתכם הקוראים בדבר מסוים.
ולא! אין המדובר בשמי. שכן איני קרוב משפחה של נשיא המדינה
נבון ו/או של נשיא המדינה
קצב.
ולא! אין המדובר גם בשאלת זכותה של כל אישה על גופה. שכן אין וגם לא יכולה להיות כל מחלוקת, שלכל אישה הזכות המלאה על גופה, וכי מי שפוגע בזכות זו, צריך ליתן את הדין ולהיענש, ויהיו מעמדו ותפקידו רמים ככל שיהיו.
ולא! אין המדובר גם בשאלת עצם העמדתו של נשיא מדינה לדין. שכן גם בעיניי כל האזרחים שווים בפני החוק, וגם נשיא המדינה אינו מעל החוק. ואולם, כשם שכל האזרחים שווים במדינתנו בפני החוק, ויהיו מעמדם ותפקידם רמים ככל שיהיו, כך גם מוטלת החובה על המדינה ורשויות שלטון החוק בה, להבטיח כי לכל אזרחי המדינה, ויהיו מעמדם ותפקידם רמים ככל שיהיו, תישמר ותינתן הזכות הבסיסית והשווה לזכות במשפט צדק, הליך משפטי תקין וטהור, בהתאם לכללי הדין, המוסר והצדק. הליך משפטי החף מכל חשש, ולו הקטן ביותר, להשפעה חיצונית מזהמת, ולעיוות דין אפשרי חלילה, כאשר על המשפט להתנהל ולהתברר אך ורק בין כתלי בית המשפט, ובשום פנים ואופן לא בתקשורת, בדעת-הקהל ובהפגנות בכיכרות העיר.
ולא! אין המדובר גם בשאלת אשמתו או חפותו של נשיא המדינה
משה קצב, לגבי ביצוען או אי-ביצוען לדבריו, של העבירות שיוחסו לו בכתב האישום שהוגש לבית המשפט, ובניסיון לקבוע האם שגה בית המשפט הנכבד שעה שהחליט להרשיעו בהן או שמא צדק. זאת מהסיבה הפשוטה שהמשפט כולו התנהל בדלתיים סגורות לציבור, בניגוד, אגב, לבקשתם של פרקליטי הנשיא, ומתוך חשש לפגיעה בפרטיות המתלוננות, ועל-ידי כך נמנעו מאיתנו כאמור כל הכלים המשפטיים,
לדון בשאלות העובדתיות העולות מהתיק המשפטי, ולהכריע מה דעתנו בשאלת החפות או האשם, לגבי העבירות שיוחסו לנשיא המדינה משה קצב, בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי הנכבד בת"א-יפו.
שכן, על-מנת שהייתי, כאמור, יכול כלל להעמיד גם את עצמי כשופט בפרשה זו - כשם שעשו אגב, הן דעת הקהל והן התקשורת עוד בטרם הוגש כלל כתב אישום - היה עלי לכל הפחות להיות נוכח במשפט עצמו, לראות ולבחון במו עיניי את עדות הנאשם והמתלוננות, את אמינותן, את מהימנותן ואת עמידתן בחקירות הנגדיות. לבחון לעומק, בכובד ראש ובעיניים משפטיות, את כל חומרי החקירה, הראיות והעדויות כשהם טהורים וחפים מפני כל זיהום, ולקרוא היטב, באופן מלא ובכובד ראש, גם את כל הפרוטוקולים שבמשפט.
כאמור, מאחר שמשפט הנשיא קצב נוהל בדלתיים סגורות לציבור, נמנעה מאיתנו כל אפשרות לבחינה משפטית רצינית בשאלות העובדתיות, בכל הנוגע לאישומים גופם ולשאלת החפות או האשם, שעסקה בהן הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי הנכבד.
כך נמנעה מאיתנו כל אפשרות
הכרעה בשאלה העובדתית, לפיה איזו משלוש האפשרויות הבאות, הקיימות לכאורה בכל אשמה של ביצוע עבירות מין, על-ידי מעביד/מעבידה בעובד/בעובדת, עולה לדעתנו גם מניתוח התיק המשפטי בפרשת נשיא המדינה קצב:
אפשרות א': הנאשם/הנאשמת, מעביד/מעבידה של המתלונן/המתלוננת הוא/היא שמשקר/שמשקרת, וכן ביצע/ביצעה בעובד/בעובדת הכפוף/הכפופה לו/לה עבירות מין חמורות אשר מיוחסות לו/לה בכתב אישום.
אפשרות ב': המתלונן/המתלוננת, עובד/עובדת של הנאשם/הנאשמת, הוא/היא שמעליל/מעלילה ומשקר/משקרת, והנאשם/הנאשמת לא ביצע/ביצעה בו/בה את העבירות אשר מיוחסות לו/לה בכתב אישום. והוא/היא נוהג/נוהגת כך מתוך מגוון מניעים אפשריים, בהם בין היתר: רצון לנקמה על פיטורין ו/או אהבה נכזבת ו/או רצון לסחוט כספים ו/או רצון להתעשר בקלות על-ידי קבלת פיצויים, בסכומים עצומים שהמחוקק קבע שבית המשפט רשאי לפסוק לו/לה אם הנאשם/הנאשמת יורשע/תורשע בדין, ומבלי שיצטרך/שתצטרך להוכיח כל נזק.
אפשרות ג': הן הנאשם/הנאשמת והן המתלונן/המתלוננת משקרים גם יחד, והם ניהלו במשך זמן ממושך מערכת יחסים מינית-רומנטית, תוך מודעות מלאה למעשיהם ומתוך הסכמה חופשית, שייתכן שאף כללה בצידה גם מתן טובות הנאה וקידום בעבודה, ואשר קשר השתיקה לגביה נמשך ונשמר במשך שנים. זאת הן מפאת העובדה שאינה מוסרית בהיות אחד הצדדים השותפים לה או שניהם נשואים, הן מפאת הבושה והחשש מתגובת בני משפחתם, והן מפאת העובדה שלעתים תוכל להיחשב מערכת יחסים כזו, שמאופיינת ביחסי מרות בין מעביד/מעבידה לעובד/עובדת, לאסורה גם על-פי החוק למניעת הטרדה מינית, גם אם התנהלה בין אנשים בגירים ומתוך מודעות והסכמה מלאה.
אשר על כן, השאלות היחידות בהן ניתן ואפשר כי נביע דעה בהן - באשר כל הכלים לשם כך גלויים לעין, נמצאים בידינו ומאפשרים לכולנו לעשות כן - הן שתיים:
1. האם נשיא מדינת ישראל לשעבר משה קצב, זכה אכן להליך משפטי תקין וטהור, הליך משפטי החף מכל השפעה חיצונית מזהמת ובהתאם לכללי הדין, המוסר והצדק הטבעי, באופן שאיפשר קיומו של משפט צדק שמעליו יתנוסס דגל לבן?
2. האם זכאי נשיא המדינה לשעבר משה קצב, לאור כל התנהלות התקשורת ורשויות שלטון החוק כפי שיובאו ויפורטו בהרחבה במאמר זה, לקבל מבית המשפט את הסעד של הגנה מן הצדק?
כן יעסוק מאמרי זה, בחובה המוטלת על רשויות שלטון החוק, של כל מדינה דמוקרטית מתוקנת, קרי המשטרה, הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה, למלא את תפקידן הציבורי כדין ובהקפדה יתרה, וללא מעורבות כל שיקול זר, הכל במורא תפקידן, לאור הכוח הרב שהעניק להן. ולהימנע מכל שיתוף פעולה וסיוע לרשות התקשורת בעריכת משפטי-השדה שעורכת היא באמצעות יצירת דעת-קהל עוינת לחשוד או לנאשם.
מאמרי זה יעסוק גם בחובה המוטלת על רשויות שלטון החוק של כל מדינה דמוקרטית מתוקנת, להקפיד הקפדה יתרה ולשמור מכל משמר, קלה כבחמורה, שבכל הליך משפטי יישמרו ויוגנו
עקרונות העל של עשיית משפט צדק ובהם: ניהול הליך משפטי על כל רבדיו אך ורק בהתאם לכללי הדין, הצדק והמוסר. עשיית משפט אך ורק בין כתלי בית המשפט, שמירה על טוהר ההליך המשפטי, חומרי החקירה, הראיות והעדויות מפני כל חשש לזיהום והשפעה אפשריים, שמירה על כבודם ועל שמם הטוב של בני האדם, שמירה על חזקת החפות ועל עיקרון הספק הסביר שהם מאושיות המשפט הפלילי, שמירה על זכויות אדם בכלל וזכויות חשודים ונאשמים שטרם נשפטו בבית המשפט
ואשר טוענים לחפותם וטרם ניתן נגדם פסק דין חלוט.
כן יעסוק מאמרי זה גם בחשש הממשי מפני הפגיעה והכרסום, המתמשכים, החמורים והמסוכנים
בעקרונות העל של עשיית משפט צדק אותם מניתי לעיל, ובחשש הממשי שהפועל היוצא שלהן, יהיה חלילה אובדן מוחלט של אמון הציבור במערכת הצדק וברשויות שלטון החוק במדינה, דבר העלול להביא חלילה לפגיעה קשה בדמוקרטיה ובסדר הציבורי, לתסכול, ועד לאנרכיה של לקיחת החוק לידיים, דברים שלא יכירונו במדינת חוק דמוקרטית מתוקנת, ואשר עלולים להביא חלילה לקץ שלטון החוק והדמוקרטיה שלנו. וכמו שאמר
כבוד שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי בפסק דינו בבג"ץ עסקת הטיעון בפרשת הנשיא קצב1: מהווים סכנה לא פחות חמורה לדמוקרטיה ולביטחון, מאשר סכנות אחרות המונחות לפתחנו.
אמרתי בתחילת דבריי כי ברצוני לשתף אתכם בדבר מסוים ולא בכדי. שכן, איני יודע אם הייתה זו רק יד המקרה שכיוונה כך שאת מאמרי זה, ובו זעקת הצדק, אתחיל לכתוב דווקא ב
"פרשת משפטים"2 [ספר שמות, פרק כ"א], שהיא הפרשה בה ניתנה לעם ישראל מערכת החוקים והתקנות שעל פיהן יש לפסוק את הדין.
כאמור, המרכיב המרכזי בכל שיטת משפט, הוא כאמור הקודקס המשפטי, דהיינו החוקים והתקנות שעל פיהם יש לפסוק את הדין. אולם, בל נשכח ובל נטעה ולו לרגע, כי גם המערכת המשפטית המכילה את הקודקס המשפטי הנעלה, המוסרי, הראוי, המושלם והצודק ביותר, אינה יכולה להתקיים ללא שוטרים ושופטים אשר שופטים משפט צדק, ומכאן ש
"פרשת שופטים"3 [ספר דברים, פרק ט"ז], משלימה את "פרשת משפטים" ונפתחת בפסוק החשוב הבא: "
שפטים ושטרים, תתן- לך בכל-שעריך, אשר יהוה אלהיך נתן לך, לשבטיך;
ושפטו את העם, משפט-צדק".
מצווה זו על מינוי שופטים ושוטרים והדרישה לשפיטה בצדק, נועדה להביא לסדר ציבורי, לשמירה על אמון הציבור במערכת הצדק ולמניעת אנרכיה. על-רקע השתרשותה של מצווה זו
במשפט העברי נקבעה גם
במשפט הישראלי מאות שנים מאוחר יותר
דוקטרינת ההגנה מן הצדק.
- המאמר המלא יתפרסם בעזרת השם לאחר הקראת גזר הדין במשפט נשיא המדינה משה קצב.
