כנגד ארבע בנות דיברה תורה (א')

"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְחוֹק לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד-עוֹלָם" - התורה בספר שמות י"ב 24 מצווה על זיכרון יציאת מצרים עוד טרם התרחשותה. בכך מציגה התורה את הזיכרון כחשוב וקודם אפילו למאורעות.

התורה פונה אלינו להזין את הזיכרון ההיסטורי, כי עם שאינו מזין עצמו מהזיכרונות ההיסטוריים עלול להיות עני ברוחו. לכן אנחנו מתכנסים שנה אחר שנה ומבקשים ללמוד את סיפור החוויה של יציאה מעבדות לחרות.

במהלך ימי הביניים טקס הזיכרון בסדר הפסח לבש צורה ופשט צורה . אט אט עוצבו דפוסים קבועים נדבך אחר נדבך עד שהגיעו להגדה, המוגדרת כהגדה מסורתית. התמורות ההיסטוריות מאז ימי הביניים מחייבות אותנו לבחון האם כל הקולות של עם ישראל באו לידי ביטוי בסיפור ההגדה, בסיפור הגיבוש והמעבר ממשפחה לעם.

אני מבחין, שבסיפור ההגדה היטיבו מעצבי הסיפור לספר על ארבעה בנים. האם אין מקום לבחון הוספת קולות של ארבע נשים. אני מקבל בברכה את המבקשים להעמיד לצד מדרש ארבעת הבנים את מדרש ארבע הבנות.

סיפור ההגדה נשען על החובה "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ". מצער אותי שבמרכז נמצא רק האב, מדוע נפקד מקומה של האם. כל עול ההכנות לחג מוטלות עליה, על אם המשפחה. איפה האמא - איפה וְהִגַּדְתְּ לְבִתֵּךְ או לחלופין וְהִגִּדְתְּ לְבִתֵּךְ וְלִבְנֵךְ, לִנְכָדַיִךְ וּלְנֶכְדּוֹתַיִךְ.

מארבע דמויות נשיות, שאני מבקש לשלב בסיפור ההגדה, אתרכז במאמר זה רק בדמות נשית אחת שהייתי מוסיף לצד ארבעה הבנים בהם התברכנו בסיפור ההגדה. הדמות הראשונה זו תמר אשת ער. היא תוכתר בתואר "כאישה האמיצה עליה דברה תורה".

תמר אשת ער, אלמנה שנואשה מקיום ההבטחה של יהודה, אבי בעלה שנפטר, לאפשר לה לבנות את חייה מחדש על-פי הדין המקובל. תמר לוקחת את גורלה בידיה. נאבקת על זכותה לחיות חיי אישות, להקים משפחה ולהביא ילד לאוויר העולם, וזאת נגד אטימות של חברה פטריאכלית. במאבקה היא משתמשת בחולשות של חמה, אבי בעלה שנפטר, ועל כן לבשה בגדי זונה. היא משיגה את הצדק שלה כשכל האמצעים כשרים בעיניה. במאבקה היא מסתכנת בעליה על המוקד כלשון הפסק של יהודה - "...הוֹצִיאוּהַ וְתִשָּׁרֵף ".

דמותה של תמר ראויה לעלות על שולחן הסדר כקול אחד, קול צלול וחזק , מארבע בנות מול ארבעה בנים. תמר מסמלת נחישות במאבקה להגשמת מאווייה, מאבק שראשיתו מתנהל כנגד כל הסיכויים וזאת תוך נטילת כל הסיכונים. אבל תמר בהתנהלותה האמיצה מקעקעת אטימותה ואלימות של חומה פטריאכליות.

דמותה הנשית של תמר ראויה לעלות בדיון בחוג המשפחה בסדר פסח אל מול ארבעת הבנים. היא משדרת עוצמה של כנות, משתמשת בכוחה, אך יודעת לרסנו ולאפקו. על-פי עדות בעל ספר היובלים היא אף מצליחה להביא את יהודה לכלל הכרה "כִּי רַע הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשָׁה.. הוּא הִתְחַטֵּא מְאוֹד וַיִּתְעַצֵּב". יהודה מגיע לכלל הודאה בחטא, חזרה בתשובה הודות לנחישות של אישה, שהחליטה לא להתכופף מול שררה. המופת של אישה, הנלחמת באומץ את מלחמתה לחיים, ראויה לקבל מקום של כבוד בטקס סדר פסח מתוך גלרית הדמויות של מסורת ישראל בסיפור של התהוות עם בארצו.

על יתר שלוש הנשים ברשימות הבאות.