בימים האלה אני מהלך לי מדוכדך למדי. מכל צד מרעיפים שבחים על מערכות כיפת הברזל ש"הוכיחו את עצמן". השבח היה כבר להללויה ולקילוס בתופים וחצוצרות. מרוב התלהבות מזמינים עוד ועוד מערכות, מומחים מתראיינים בחיוך של שביעות רצון מאוזן עד אוזן, התעשיה הצבאית שלנו מאושרת, המהנדסים המֵפַתְחִים חוגגים ואפילו העם שמח. רק אני לא משתתף ברקיע עוּזָם כרוב גודלם. אין לי חלק ולא נחלה בהתלהבות האווילית הזאת. על זה יש להתגאות? לשמוח? להלל ולשבח? הרי מה שצריך הוא לחפור את הפנים מרוב בושה וכלימה. להתבייש ולהיכלֵם שלכך הגענו.
לימדו אותנו ש"ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה", אבל יש לנו צבא כשמו - הגנה לישראל. לא בכוח מחץ תוקף ולוחם בעוז ועזוז. צבא שאינו משליך עצמו מנגד כשהוא נכון להקריב קרבנות. הצבא שלנו מוחזק כ"ילדים" שצריך לשמור עליהם שלא ייפגעו. מסַכְּנִים חיי 750,000 נפשות בדרום הארץ בשביל לא לסכן חיי חיילים שכל תפקידם הוא להגן על אזרחי המדינה. אז במקום לתחבֵּל תחבולות מלחמה הפכנו לִמְתַּחְבְּלֵי הגנה. החמאס יורה צינור ברזל ממולא שעולה לירה וחצי, ואנחנו מיירטים אותו בטיל שעולה הון תועפות. כן, אני יודע ומכיר את התירוץ המקושקש - צריך לייחס את מחיר הטיל למידת הנזק שהוא מונע. יש לי תירוץ טוב יותר, נסו את "אֶה, בֶּה, צִיגָלֶה מֶה".
פעם, התחבולה העיקרית של צה"ל הייתה "להעביר את הלחימה לשטח האויב". החמאס והחיזבאללה למדו את זה טוב מאוד. הם אכן מעבירים את הלחימה לשטח האויב בלי לצאת אפילו משטחם. הם לא סופרים את כל העולם - יורים ובוכים, משגרים טילים, גראדים ופצמ"רים ואצים רצים להתחבא בקרב זקנות וילדים. אין להם לא "בצלם" ולא "הקרן לישראל מזוינת" ולא
גדעון לוי ולא 'הארץ'. אם מישהו יעז שם לכתוב נגד פעילותם הפושעת בעליל, נקל לנחש מה יעשו לו. מכל מקום איש כזה לא יכתוב יותר בחיים רשימה למכולת וגם לא שיר למגירה. יכול להיות אפילו שיקדחו לו את הברכיים במקדחה חשמלית. יש נוהג כזה בעזה.
אני מתבייש בזעקות התושבים ופרנסיהם הקוראים למגן עוד ועוד את מרחבי היישובים עד שירבּוּ מקלטים ומרחבים מוגנים כפטריות אחר הגשם. עוד מעט יצמידו לכל שכונה, בכל ישוב ובכל עיר, מערכת כיפת-ברזל ומקלט רחב מאובזר לכל בית. נוסיף לחרפה הזאת את הגדרות החשמליות והחומות הבצורות והרי לנו מדינה פחדנית ומושפלת עד עפר. אבל החלמאוּת לא נעצרת בזה. בימים האחרונים התפרסמה הידיעה דלהלן:
"השר להגנת העורף,
מתן וילנאי, סיכם היום (חמישי) על תחילת פרויקט הזזת כביש הגישה ליישוב נחל עוז במועצה האזורית שער הנגב" [...] "אנחנו כממשלה צריכים לפעול בכל האמצעים העומדים לרשותנו על-מנת לאפשר אורח חיים תקין ככל האפשר לתושבי עוטף עזה. המטרה בהזזת כביש הגישה היא - לא לאפשר ראיה ברורה של הכביש למחבל אשר ירצה לפגוע בעתיד בכלי רכב הנעים עליו".
הבנתם? מזיזים כבישים!!! לטשטש ראייה, בימים שיש מכשירי ראייה לווייניים. אם אפשר להזיז כבישים למה שלא "יזיזו" שדות שלמים עם העובדים וכל הירקות והפירות בצמיחתם? ואיזה רחובות "יזיזו" בדיוק בבאר שבע, באשקלון ובאשדוד? אולי "נזיז" הכל? "נזיז" את כל ישובי דרום הארץ לַגליל וחסל סדר פגיעות. אַה... שם יהיו חשופים לחיזבאללה... יא אללה, מה עושים? הנה רעיון, אולי נבנה מעל גוש דן קומה שנייה - קומה מעל תל אביב נניח את העיר באר שבע עם אזורי התעשיה והיישובים הקטנים, מעל רמת-גן וגבעתיים את אשדוד ומעל רמת השרון והרצליה נשים את אשקלון. אפשר גם לבנות קומה שלישית ורביעית. להילחם? לעמוד על נפשנו ולתקוף? מה זה? התביישי לך מדינת-ישראל האומללה המוכה והחבולה! מי שבורח ממלחמה המלחמה תרדוף אותו. תרדוף, תשיג, ותחלק שלל.
