מה שאמור היה להיות החלטה טכנית פשוטה, עשוי היה להפוך להחלטה מהותית דרמטית: האם לזמן את
שולה זקן לעדות נוספת במשפט
הולילנד?
עד לפני יום-יומיים דומה היה, שמלאכתו של השופט
דוד רוזן קלה מאוד בנקודה זו. עוה"ד אלדד יניב ושחר אלון ביקשו להכיר בהם כ"ידידי בית המשפט", כך שיהפכו למעין-צד בתיק, ומכוח מעמד זה - ביקשו גם שרוזן יזמן את זקן לעדות, למרות שלא נחתם עימה הסדר טיעון.
כמה מילים על הנוהל, שיש לו כאן השלכה ישירה על המהות. סעיף 167 לחוק סדר הדין הפלילי קובע: "סיימו בעלי הדין הבאת ראיותיהם, רשאי בית המשפט, אם ראה צורך בכך, להורות על הזמנת עד - ואפילו כבר נשמעה עדותו בפני בית המשפט - ועל הבאת ראיות אחרות, אם לבקשת בעלי דין ואם מיוזמת בית המשפט".
לכאורה, זהו סעיף נרחב מאוד: אם השופט חושב שצריך - הוא יכול לזמן כל אדם לעדות, אפילו אחרי סיום שלב הראיות. בפועל, זהו מצב נדיר ביותר, מסיבות ברורות של סופיות הדיון, שמירת הסדר והימנעות מגרירת משפטים עד אין קץ. קשה להיזכר מתי הורה שופט מיוזמתו להביא עד, שהרי שיטת המשפט שלנו היא אדברסארית: הצדדים טוענים והשופט מכריע; לבית המשפט אין תפקיד באיסוף הראיות.
לכן, מלכתחילה הסיכוי שרוזן יזמן את זקן לעדות, היה קטן מאוד. אם מישהו מהצדדים רוצה לשמוע אותה שוב - ייכבד ויבקש זאת, ובית המשפט יחליט. אם גם התביעה וגם ההגנה אינן מבקשות לזמן עד - ובפרט כאשר מדובר בנאשמת שהעידה ארוכות - אין כל סיבה שבית המשפט, הניזון במקרה הנוכחי רק מהתקשורת לגבי מה שיכולה זקן לומר, יחליט שחשוב לו לשמוע אותה שוב.
מה שעשוי היה לשנות את התמונה בימים האחרונים, הוא תגובת פרקליטיו של
אהוד אולמרט לאותה בקשה. עו"ד
רועי בלכר לא הסתפק בהתנגדות וגם לא הסתפק באמירה לפיה אם זקן תוחזר לדוכן העדים, הוא יבקש לקעקע את אמינותה, אלא פרס על פני שלושה עמודים שורה של טענות קשות נגד התנהלותה של זקן לאורך השנים. מבלי להיכנס לשאלה האם מדובר בתגובה ראויה, אתית וחוקית - ולפחות לפי פרקליטיה של זקן, התשובה היא שלילית - הרי שרוזן עשוי היה לשאול את עצמו: ממה אולמרט חושש? האם העובדה שיש מי שכל כך רוצה שלא אשמע עדות, אינה מחייבת אותי כן לשמוע אותה?
כל עוד התנהל מו"מ על הסדר טיעון עם זקן, יכול היה אולמרט לומר שהוא חושש לא מכך שזקן תגיד את האמת, אלא מכך שהיא תשקר כדי להציל את עצמה. זוהי גירסת כל הסניגורים במשפט הולילנד לגבי
שמואל דכנר, וזוהי טענה שיש לדון בה בכובד ראש. אחרי הכל, כאשר נאשם בא ומעיד ברגע האחרון, ועושה זאת בתמורה לעונש מקל, יש בהחלט מקום לחשוד באמינותו - קל וחומר אם הוא משנה/מתקן/מעדכן את גירסתו המקורית.
אך לא זה המצב כעת. הפרקליטות כבר החליטה שלא לחתום על הסדר עם זקן, והיא מגנה על עמדתה בתקיפות רבה בעתירה שהוגשה לבג"ץ נגד החלטתה. מדוע, אם כן, לאיים על זקן שהיא תותקף קשות אם תעיד? האין זה מעיד על חשש עמוק מפני העדות? והרי אם זקן תעיד כעת - היא לא תקבל דבר בתמורה; אז למה שתשקר?
זה מה שיכול היה רוזן לחשוב. מחשבה כזו עשויה הייתה להוביל אותו להחלטה: בואו נשמע במה מדובר. בואו נראה האם באמת מדובר בראיה משמעותית, שאני לא יכול להכריע בלי שאבחן אותה - בין אם יהיה עלי לקבוע שאהוד אולמרט מושחת, ובין אם יהיה עלי לקבוע ששולה זקן שקרנית.
רוזן כבר הודיע, כי יפרסם את פסק הדין ב-31.3.14. החלטה לשמוע כעת את זקן תחייב אותו לעכב את הפרסום, לכל הפחות של החלקים הנוגעים לאולמרט וזקן, ואולי גם לכמה נאשמים אחרים. מדובר כמובן בעינוי דין, וגם זה שיקול משמעותי - ודאי אצל שופט שעשה הכל כדי שהמשפט יתנהל מהר ככל האפשר. מצד שני, רוזן הבהיר במפורש כמה וכמה פעמים, שמהות אצלו קודמת לנוהל, ושחקר האמת גובר על הפרוצדורה. האם הוא יפתיע ויילך בכיוון זה הכי רחוק שאפשר? קרוב לוודאי שלא.