ברק שתק הרבה זמן. המון. כשסוף-סוף פצה את פיו קיבלנו תמהיל מוזר של ירמיהו הנביא ואמא תרזה: הטפות מוסר לראש ממשלה שהוא חבר בה, חששות מפני אובדן שלטון החוק עקב מעללי שר המשפטים בממשלה הזו ועוד כהנה וכהנה פלירטים עם המוסר.
חסידיו השוטים מלקקים שפתיים נוכח מתיחת הפנים שמסדרת לעצמה סחורתם המשומשת. ניחא. בכל זאת נשאלת השאלה לאן נעלמו ומדוע נאלמו האנשים ההגונים, לכאורה, שעדיין משייכים עצמם למחנהו? ואולי בכלל אין כאלה? כל כך מפני שכשמגיעים ל-4 השאלות הבאות הופך הירמיהו ממגדלי אקירוב לספינכס:
א. למה היה לו כל כך חשוב לצרף את יוסי גינוסר למשלחת לקמפ דיוויד עד שגם עירב בכך את קלינטון אישית וגם המרה את פי היועה"מ דאז רובינשטיין?
ב. למה היה לו כל כך חשוב לשחרר את מרק ריץ' מהכלא האמריקני, עד שעירב בכך את קלינטון אישית?
ג. מה נתן לקלינטון בתמורה לשתי אלו, ואם קלינטון היה חייב לו - מה היה הדבר שקיבל ממנו (מברק) לפני כן ושיצר את החוב? ולמה לא ביקש בתמורה את פולארד?
ד. למה העביר את שדה הנפט מול עזה לערפאת מבלי להתייעץ עם איש ללא תמורה וללא הסבר גם לאחר מעשה?
בכל הסוגיות הללו מעורב לכאורה כסף, ולפחות בשתיים מהן-כסף ערפאתי. עד שימציא ברק תשובות מניחות את הדעת מרחף לפחות מעל שתיים מהסוגיות הללו צל שיש לו שם פרטי ושם משפחה: מרטין שלאף.
לכן, חבריי ממפלגת העבודה, כל עוד אינכם תובעים מברק תשובות על השאלות הללו אתם קושרים את עצמכם אל הצל הזה. אל תטיפו, אפוא, מוסר לאיש, וכשמטיפים לכם-לפחות שתקו: האיש שלכם נגוע לא פחות מאולמרט ומשרון, והוא מדביק אתכם לו רק מפני ששתיקתכם - כהסכמה. אתרוג - כבר אמרנו?
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
