קודאין הוא מרכיב סטנדרטי בתרופות לטיפול בשיעול, אך נראה כי אינו יעיל יותר מאשר מרכיב לא פעיל כ"פלצבו"(תרופת דמה שאינה מכילה חומר רפואי אך מבחינה פסיכולוגית משפיעה כתרופה), לפחות לגבי אנשים הסובלים ממחלת ריאות כרונית, כך מדוחים חוקרים בריטיים.
החוקרים, מאוניברסיטת מנצ'סטר ציינו כי קודאין הוא המרכיב הסטנדרטי נגד שיעול אליו השוו אחרים. מחקרים מעבדתיים הראו כי הוא יעיל נגד שיעול בשל מספר גורמים, אך מעט מאד ידוע לגבי השפעתו על השיעול בקרב אנשים הסובלים ממחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD) כמו אמפיזמה (נפחת ריאות).
כדי לחקור את הנושא, ביצעו החוקרים מחקר מבוקר ב-21 חולים שהתלוננו על שיעול. המשתתפים קיבלו חומצת לימון כדי לעורר את השיעול ואז, בשני אירועים נפרדים, קיבלו קודאין או פלצבו שעה לפני שחזרו הביתה. בבית הם ענדו מיקרופון על דש הבגד שהקליט את קולות השיעול במהלך היום והלילה.
לא נמצא הבדל בין הקודאין לפלצבו
בתחילת המחקר, חוו המשתתפים בממוצע 8.27 שניות של שיעול בשעה. לאחר הטיפול בפלצבו נתון זה ירד ל-7.22 שניות לשעה. לאחר הטיפול בקודאין, מספר השיעולים ירד ל-6.41 שניות לשעה, כך דיווחו החוקרים בעיתון "Allergy and Clinical Immunology".
למרות ששיעור התקפי השיעול היה נמוך במידה משמעותית לאחר מתן הקודאין מאשר בתחילת המחקר, הרי שלא היה שוני בין הקודאין לפלצבו מההיבט הסטטיסטי - זאת למרות העובדה כי מינון הקודאין בו השתמשו עלה במידה ניכרת על המינון הקיים בתרופות ללא מרשם.
החוקרים הגיעו למסקנה כי הממצאים עקביים ומראים כי את ההשפעה של הקודאין נגד שיעול ניתן לייחס להשפעה של פלצבו. מחקרים בנושא השיעול במצבים רפואיים אחרים נדרשים בדחיפות, לטענתם, בכדי לבדוק אם יש להמשיך ולהשתמש בקודאין כתרופה נגד שיעול.
