בערעור שהגיש ז'ורבין לביהמ"ש המחוזי בת"א, באמצעות עו"ד ירון דוד, טוען ז'ורבין כי הטענה שגוף ציבורי יוכל לבצע בדיקות השוואתיות כמו שביצע המגזין שבבעלותו אינה נכונה כלל וכלל. זאת ועוד, לדבריו "עצם מסירת המונופולין לידי גוף ציבורי מבטיחה היעדר פלורליזם, היעדר תחרות בשוק הדעות, המחקרים וההערכות".
"בתקופה שבה מפריטים בתי סוהר, ואף מקודמת תוכנית להפרטת פעילויות מסויימות של הפרקליטות, קרי, למוסרן לעו"ד מהשוק הפרטי, דומה שאין מקום לחשיבה ולחקיקה כה צנטרליסטית ואנכרוניסטית", לשון הערעור.
עוד טוען ז'ורבין, כי ביהמ"ש השלום טעה כאשר קבע כי המונחים בהם השתמש המגזין("תקן אובייקטיבי", "תו חוקת אובייקטיבי") מהווים הטעייה אסורה. לטענתו, קבלת המימון לפרסום תוצאות המחקרים, התקבל בדיעבד ולאחר שתוצאות המחקר התקבלו, כך שלא עבר עבירה הקשורה לחוק הגנת הצרכן משום שכל הפרסום - אמת הוא.
לז'ורבין היו השגות גם בעניין העונש שהוטל עליו בביהמ"ש השלום. הוא ציין כי הוא פועל תחת חסותו של נאמן בהיותו פושט רגל, ולמרות זאת הוטל עליו קנס גבוה (160 אלף שקלים) או שנת מאסר תמורתו.
לדעת בא כוחו של ז'ורבין, העונש סותר את אמירתה של השופטת לב-און עצמה, שקבעה, כי "איני סבורה שענישה בדמות מאסר בפועל הולמת טיב המעשים, וגם לא תענה על עקרונות הענישה".
"פשיטא שפושט רגל אינו מסוגל לשלם 160,000 שקלים", ציין עו"ד ירון דוד בשיחה עם Nfc. לדבריו, כאשר מטילים קנס גבוה כל כך על פושט רגל או מאסר תמורתו, "הרי שביהמ"ש גוזר עליו שנת מאסר בפועל - בה בעת שאותו ביהמ"ש מצהיר כי עונש זה איננו מתאים ולא ראוי".
טרם נקבע מועד לשמיעת הערעור.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
