"ככל שאדם מבוגר יותר כך הוא הופך עני יותר"

שר התמ"ת, אלי ישי אמר בדבריו במושב זה, כי ב- 18 השנים האחרונות, העוני גדל פי שלושה ובקרב ילדים גדל העוני ב- 50%.

הפתרון, לדבריו, איננו רק בשוק העבודה, אלא בהשקעה בהכשרה ובהשלמת השכלה. נתונים אלו לא השתפרו גם אחרי שקוצצו תשלומי ההעברה. יש לדבריו להשקיע במעונות כדי לאפשר שני מפרנסים במשפחה, ויש לפעול לפתרון מחסומים תרבותיים המונעים השתלבות בעבודה.

"הפערים החברתיים המתרחבים בישראל הם סכנה לדמוקרטיה בישראל ויש להם השפעה מרתיעה למשקיעים בישראל ובעקיפין על הצמיחה בישראל", אמר.

יולי תמיר, שרת החינוך: "זכותו של הילד לחינוך איננה יכולה להתמצות בתרומה לשוק העבודה".

לדבריה, הסיבות שמובילות לקשיי מערכת החינוך בישראל בהשוואה למדינות אחרות הן:

- קליטת עלייה - נטל שנושאת בו בעיקר מערכת החינוך. (מערכת החינוך הצרפתית נכשלת בכך וגם האנגלית והגרמנית מתקשות בכך).

- חברה רב-תרבותית היא תמיד בעייתית יותר למערכת החינוך. יש בתי ספר שבהם כל ילד שני הוא עני ואלו נמצאים מלכתחילה בנחיתות. למשל ילד שבא לכיתה רעב, אין לו ספרים, מחשב ואפשרות להדרכה הורית בצורה מסודרת.

- שיוויון הזדמנויות - מערכת החינוך היום לא מעניקה שיוויון הזדמנויות. קיימת התאמה בין המקום שממנו בא הילד לסיכוי הצלחתו. יש לנו אינטרס לשבור את המתאם הזה. אנו צריכים להעניק מעטפת הגנה מפני רעב, אלימות וכמובן נדרשת התאמת מערכת החינוך לצרכים של המשק. לדעתי, למסגרת זו ייכנסו ברצון גם הערבים וגם החרדים. כל זה כמובן הוא תלוי תקצוב ויש לקבל החלטה משמעותית אם הדגש האמיתי יינתן למערכת החינוך.

יגאל בן שלום, מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, אמר כי "ההוצאה הממשלתית לרווחה הינה כאחוז מן התוצר. היא קטנה בין שנת 2000-2005 ב- 2.1%".

"חשוב לזכור", אמר, "כי תשלומי ההעברה יכולים להוציא משפחות ממעגל העוני. בישראל של 2004 מצליחים להוציא רק 30% מהילדים מהעוני כאשר בישראל כל ילד שלישי הוא עני. היכולת שלנו לצמצם את העוני בקרב קשישים גם היא פחתה בעקבות הקיצוצים בתשלומי ההעברה".

לדבריו, על-מנת לצמצם את ממדי העוני יש לעשות מספר דברים:

- רפורמה במערכת הביטחון הסוציאלי. עיגון הנושא הביטוחי' מבלי שאפשר יהיה לקצץ כפי שעשתה הממשלה בשנים האחרונות, ללא דיון ציבורי מעמיק.

- להציב יעדים להוריד את העוני בקרב קשישים מ- 24% ל- 10% בסופו של דבר.

- בקרב ילדים - צמצום העוני בקרב ילדים יושג רק אם יוחזרו הקצבאות - לפחות 200 לכל ילד.

- עידכון הקצבאות בהתאם לשיעור עליית המחירים ומחצית משיעור עליית השכר הריאלי.

- להרחיב ב- 20 אלף קשישים את אוכלוסיית הזכאים להשלמת הכנסה. זה ידרוש תוספת של 100 מיליון ש"ח.

- מציעים להגדיל את קצבת הבטחת ההכנסה למי שאכן איננו מסוגל לעבוד.

עופר עיני, יו"ר ההסתדרות, אמר כי בדוח ההסתדרות מצוין כי 40% מן העובדים בישראל הם עניים.

בישראל, אמר, כולם קיבלו את הנורמה שמותר להפר חוקי עבודה, ורק 20 פקחים מופעלים לאכיפת חוקי העבודה.

פרופ' רוברט סולו: "מדידת עוני היא בד"כ מוגבלת להכנסה מזומנת. יש להרחיב את המדידה הזו ולכלול בה שאלות כמו התערבות ממשלתית".

הנחתו של פרופ' סולו בדבר רמת עוני כה גבוהה בישראל ביחס למדינות אחרות נובעת בעיקר במבנה הייצור ובתפוצת החינוך וההכשרה.

פתרונות מוצעים:

- עוני הילד הוא הבעיה הדחופה ביותר לטיפול - המפתח לעתיד החברה והכלכלה. למשפחות עם שני מפרנסים יש שיעור עוני נמוך מאד, כדי לאפשר זאת יש לאפשר להורים מערכת טיפול בילדים וסבסוד שלה.

- בעיית תעסוקה של בעלי השכלה נמוכה היא כלל עולמית. הידרדרות זו קשורה בירידה בדרישה לבעלי השכלה נמוכה. הפתרון: רק שיפור המיומנויות. לצורך זה יש להתייעץ במעסיקים המודעים למיומנויות הנדרשות.

פרופ' סולו מודאג מהרמה הנמוכה של ביטוח אבטלה. לדעתו מומלץ להתבונן על המודל הדני המספק מערכת ביטוח אבטלה נדיבה מאד בשילוב עם קריטריונים הדוקים לאיתור הראוים ליהנות ממערכת ביטוח זו.

פרופ' סולו אמר עוד, כי לדעתו עדיף חלוקה של הכנסות במקום התערבות באמצעות סובסידיות. "ישראל סובלת מרמת הישגים נמוכה בחינוך - יש לחפש היכן נמצא הכשל ולחפש תוך התייעצות עם המעסיקים, את הנושאים הרלוונטים לתוכנית הלימודים", אמר.

לדבריו, האוכלוסיה הערבית היא כמו כל מיעוט אתני בעולם ויש לדרוש שוויון הזדמנויות בעיקר בחינוך לאוכלוסיה הזו. כמו כן, פרופ' סולו ממליץ להפסיק תמריצים לאי השתלבות בעבודה של האוכלוסיה החרדית.

אחת ההמלצות שלו היתה למדוד גם במשך כמה זמן נתונים אנשים במצב של עוני ולא רק למדוד פר שנה. זה נותן הסתכלות רחבה יותר על מצב העוני וגורמיו.

לסיכום דבריו אמר, כי הנחיתות של הפרט בשוק העבודה מוכחת, כאשר נוכחים בשיעורים הנמוכים של הצלחתן של תוכניות תעסוקה. מכך ניתן להסיק כי אנשים הם מובטלים מתוך סיבות מורכבות הנובעות מן החברה כמו מן הפרט עצמו וכך יש להתייחס לבעיית האבטלה.

רביב סובל, סגן הממונה על התקציב אגף התקציבים במשרד האוצר, אמר כי המטרה היתה לגבש אסטרטגיה ארוכת טווח לצמצום העוני ואי השיוויון.

לדבריו, היקף תשלומי ההעברה בישראל הוא יחסית דומה למדינות המפותחות, בכלל זה קצבאות ההכנסה. אלא שבישראל מופנים תשלומי ההעברה לאוכלוסיות אחרות מאלו המקבלות תשלומים אלו בעולם, כך שהקצבאות מנציחות את העוני.

לדבריו, בשנים 2005-2007 צפוי תגבור למעונות יום והגדלת סל התרופות. הפתרונות של המשרד לבעיית העוני, כוללים: פתרונות ייעודיים לאוכלוסיות מיוחדות; המרת תקציבים מתשלומי העברה לשירותים תומכי תעסוקה - מעונות יום, צהרונים, תוכנית מהל"ב; צמצום מספר העובדים הזרים; הפחתת מסי קנייה ומס על עבודה; שיפור ההון האנושי - חינוך והכשרה מקצועית; קירוב הפריפריה למרכז - השקעה בתשתיות תחבורה.

שרגא ברוש, יו"ר התאחדות התעשיינים, אמר כי ישנן מספר בעיות שגורמות לבעיית העוני במדינה ויש לנקוט בכמה פעולות על-מנת לפתור אותן:

- חינוך - רק 52% זכאים לבגרות בישראל ויש אוכלוסיה גדולה מאוד שלא הוכשרה לעבודה. לדבריו, תקציב החינוך הטכנולוגי ירד לאחרונה ב- 50%.

- נותר מחסור בעובדי תעשיה מקצועיים לעומת עודף של נטולי הכשרה.

- השכר הממוצע בתעשיה הוא גבוה מהשכר הממוצע במשק. גם אחוז מקבלי שכר המינימום בתעשיה הוא נמוך לעומת האחוז הממוצע בחברה. אנו מובילים פעילות בשילוב עם מערכת החינוך, התמ"ת וצה"ל לשיפור החינוך הטכנולוגי המקצועי. זו צריכה להיות משימה לאומית.

- צמיחה מאוזנת.

- תעסוקה: פועלים להעברת מפעלים לפריפריה "לשים את הפריפריה במרכז", משום שעיקר האבטלה כמובן בפריפריה.

ברוש מתנגד להמלצות להגדיל השתתפות המעבידים בקרנות השתלמות, "זוהי פגיעה בגורמים מחוללי הצמיחה", אמר. לעומת זאת הוא תומך בהנהגת מס הכנסה שלילי, ואכיפת חוקי עבודה כדי לאפשר תחרות הוגנת.