הפרק העוסק בעבודות שירות, המצוי בחוק העונשין הישראלי נחקק בשנת 1987. מאז חקיקת החוק, הצטבר בקרב גורמי אכיפת החוק, ניסיון מעשי רב שחייב את עדכונו של החוק. משרד המשפטים, הרים את הכפפה ופרסם תזכיר הצעת חוק, הכולל שינויים ותיקונים למצב החוקי הקיים.
בין היתר, מוצע בחוק החדש, להחיל את הוראותיו לא רק על נידונים שהחלו לרצות את עונשם - כנהוג כיום, אלא גם על נידונים שהורשעו, אך טרם החלו בביצוען של עבודות השירות, זאת לנוכח פערי הזמנים הנפוצים בין מועד גזר הדין ובין ריצויו בפועל.
רפורמה נוספת, נוגעת למצב הכלכלי הקשה שבו נמצאים פעמים רבות הנדונים לעבודות שירות. לפי הדין הקיים העובד בעבודות שירות אינו מקבל שכר עבור עבודתו והוא אינו מוגדר כעובד. לאור זאת מציע התיקון לקבוע בחוק, כי "מי שמעסיק עובד שירות ישלם לו את דמי הנסיעה ממקום עבודת השירות ואליה".
תיקון נוסף, המוצע בחוק החדש, הוא להוסיף עילה של הפסקה מנהלית של עבודות השירות. כיום מנויות בחוק חמש עילות לפיהן ניתן להפסיק עבודות שירות. בין היתר, מופסקות עבודות השירות כאשר עובד השירות נעדר מעבודתו ללא היתר, הוא מתרשל בעבודתו, או שנפתחה נגדו חקירה בחשד שעבר עבירה. העילה החדשה קובעת כי עבודות השירות יופסקו גם כאשר העובד: "הסתיר פרט או מסר פרט כוזב שהם מהותיים לצורך ההצבה בעבודת השירות".
במידה ויופסקו עבודות השירות, קובע התיקון החדש כי תהיה בכך עילת מעצר כנגד העובד, זאת על-מנת להקל על רשויות החוק לממש את החוק הנוכחי הקובע כי במקרה שכזה על העובד לרצות את המשך עונשו בכלא.
