תפנית דרמטית בפרשת האברך ישראל ולס, המואשם בהריגת בנו בן השלושה חודשים. בדיון שהתקיים (ב', 24.7.06) בבית המשפט המחוזי בירושלים אמר הפתולוג פרופ' יהודה היס, לשעבר מנהל המכון לרפואה משפטית באבו-כביר, כי בבדיקה שערך בגופת הפעוט, לא מצא שום סימני אלימות על התינוק המנוח.

בכתב האישום שהוגש נגד ולס בן ה- 19, נטען כי התעלל קשות בבנו התינוק: הוא סטר לו, נשך אותו, צבט אותו בפניו ובצוואר, במקום בו הוא סובל ממום מולד. "האב עשה את המעשה מתוך כעס על בכיו של התינוק, וכתוצאה ממעשיו אלה נגרמו לו שטפי דם בפניו", לשון כתב האישום.

כתב האישום ממשיך וטוען, כי לפני כחודשיים, בעת שהיה לבד בבית עם בנו התינוק, התעלל בו שוב האב, משום שהבן הפריע לו לישון. הפעם הוא לא הסתפק בסטירות ובנשיכות, כפי שנהג עד כה - אלא טילטל את בנו בחוזקה עד שנשמט מידו וראשו נחבט בקיר. התינוק פונה לבית-החולים "הדסה" במצב אנוש, שם נאבקו הרופאים על חייו - אך נאלצו לבסוף לקבוע את מותו.

בחקירתו במשטרה, הכחיש תחילה ולס את החשדות נגדו. ולס לא הודה מיד בהתעללות. "הרמתי אותו בידיים שלי, תוך כדי שאני בחצי ישיבה חצי שכיבה ואז הזזתי אותו כדי שיירגע, ופתאום, אני לא יודע מה קרה, ואז התינוק נשמט לי מהידיים ונחבט בקיר שאליו צמודה המיטה שלי", אמר ולס לחוקרים.

מאוחר יותר, הודה ולס כי התעלל בבנו הפעוט. "תפסתי אותו מתחת לידיים ונענעתי אותו חזק. הראש שלו עף לכל הצדדים. גם העפתי אותו על המיטה פעם אחת", אמר ולס. עם זאת, בני משפחתו של האברך הוסיפו כל העת לטעון לחפותו. לטענתם ההודאה נגבתה מולס תוך שימוש בכוח.

אביו של ולס, בן ציון, העיד עם פתיחת המשפט על גילויי אלימות קשים אליהם נחשף בחקירת בנו על-ידי המשטרה. "כמה פעמים שמענו שצועקים והיא יצאה באמצע. שאלנו למה צועקים עליו. מה רוצים ממנו. היא אמרה... לא זוכר את המילים. זה העבודה שלנו. עליזה אמרה את זה... הדלת היתה פתוחה. הוא אמר לי שממש מענים אותו. הוא היה חסר כוח. כל הלילה לא ישן וגם לא כל היום לפני. הוא היה הרוס לגמרי", העיד האב על דוכן העדים.

אולם, המשטרה והפרקליטות טענו כל העת כי מלבד הודאתו של ולס במשטרה הן מסתמכות על ממצאים עובדתיים המצביעים על התעללות חמורה בפעוט. כך למשל עליזה ארוך, ראש צוות אלימות במשפחה במשטרת ירושלים, טענה כי "בבית חולים אבחנו סימנים של נשיכות על הצוואר, פנס בעין ימין, סימני צביטות וסימנים כחולים באוזן שנגרמו כנראה עוד לפני אותו יום. כל הממצאים תאמו מאוד לגרסה השנייה שמסר האב".

בניגוד לדבריה של ארוך, ציין פרופ' היס בעדותו כי מבדיקה שערך בגופת התינוק עולה כי ייתכן שהסימנים על לחייו של התינוק הם תוצאה של הטיפול הרפואי שעבר, שדרשו אחיזה בלחיים. עוד טען כי לא מצא על התינוק סימנים המוכיחים כי ספג סטירות וכן לא מצא שום סימן נשיכה על צווארו של התינוק. בנוסף, בניגוד לטענות לפיהן המוות נגרם כתוצאה מטלטולו של הפעוט אמר היס: "בטלטול אנחנו נוהגים לחפש סימני אחיזה כוחנית בזרועות ו/או בבית החזה, ובבדיקה חיצונית לא מצאתי עדות לסימנים אלה".

עם זאת, היס הדגיש כי מדובר בתוצאות של בדיקה חיצונית בלבד, כאשר בדיקה פנימית עשויה להכיל ממצאים עובדתיים שונים.

ממלאת מקום דובר משרד המשפטים מסרה בתגובה, כי "התביעה מעולם לא טענה כי התעללות ולס בתינוקו הותירה סימנים חיצוניים על גופו, אלא הותירה סימנים חבלתיים פנימיים חמורים ביותר, ובכלל זה נזק מוחי ודימומים בעיני התינוק שהובילו למותו. יצוין כי בתיק זה פרופ' היס אינו עד מומחה מטעם התביעה. מעבר לכך, אין בכוונת הפרקליטות לנהל את המשפט באמצעות התקשורת.