דניאל פינר מהכפר תפוח בשומרון שהורשע בחבלה בכוונה מחמירה ונדון לשנתיים מאסר, הגיש לבית המשפט העליון בקשה לדיון נוסף בעניינו. פינר טוען, כי קיימת סתירה מהותית בין הכרעת הדין לבין גזר הדין שבו נקבע כי לא היה כלל יסוד של זדון בפעולותיו, ולכן, לטענתו, לא היה מקום להרשיעו בעבירה המייחסת לו כוונה מחמירה.
הפרשה כולה החלה ביום 18.6.05 - כחודשיים לפני ביצוע תוכנית ההינתקות. פינר (40) שהה אז במלון "מעוז הים" בגוש קטיף, כאשר ברשותו רובה מסוג "עוזי". במהלך היום פרצו עימותים בין קבוצת יהודים ששהתה במקום ובין קבוצת פלשתינים תושבי שכונת המואסי.
במהלך העימותים החלו הקבוצות לידות אבנים זו על זו. תוך כדי יידויי האבנים הגיע פינר למקום האירוע והחל להסתובב בין הניצים. בשלב מסוים, נעמד פינר וירה מספר יריות, חלקן באויר וחלקן לעבר פלשתיני, נאצר ואפי שמו, שעמד במרחק של עשרות מטרים ממנו. כתוצאה מהירי נפגע ואפי בירכו ונגרמה לו חבלה חמורה.
נגד פינר הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי באר שבע המייחס לו חבלה בכוונה מחמירה ועבירות נשק שונות. השופטת רחל ברקאי הרשיעה (29.1.06) את פינר בעבירות שייחס לו כתב האישום וגזרה (4.4.06) עליו מאסר בפועל של שנתיים ומאסר על תנאי של שנה.
פינר ערער על ההרשעה ואילו המדינה ערערה על גזר הדין לבית המשפט העליון. השופט דוד חשין, שכתב את פסק הדין, דחתה את טענותיהם של שני הצדדים והותיר את ההרשעה ואת העונש על כנו.
כעת טוען פינר בבקשה לדיון נוסף, שהוגשה באמצעות בא כוחו, עו"ד ברוך בן יוסף, כי "אין זו הפעם הראשונה שאזרחים נושאי נשק נקלעים לאירועים של יידוי אבנים ונאלצים להפעיל את נשקם בצדק או שלא בצדק. אלא שבמקרים אחרים, התביעה מאשימה בדרגה נמוכה בהרבה של נסיבות מחמירות ולא של כוונה מחמירה ומגישה את כתבי האישום לבית משפט השלום ולא למחוזי".
עוד הוא טוען, כי בית המשפט רוקן מתוכן את הפסיקה המתייחסת לתוצאות מרשלנות המשטרה, שלדבריו, מאפיינת את כל היבטי החקירה. "הרי לא ייתכן שבמקרה כזה, כאשר לא נתגלה קליע בגוף המתלונן ולא הוכח ממה הוא נפגע, שלא ייעשו הבדיקות המינימליות לגילוי האמת", טוען פינר.
פינר מעלה טענות קשות הקושרות את כתב האישום נגדו להתנהלות המדינה בימים שלפני ביצוע תוכנית ההינתקות. "פרקליטות מחוז דרום והמשטרה היו נתונים תחת לחץ פוליטי להרתיע מתנחלים מלהגיע לאזור גוש קטיף סמוך להינתקות ורצו להפוך אותי בכל מחיר למורשע לדוגמא", טוען פינר.
פינר מונה שורה ארוכה של מחדלים בהתנהלות רשויות אכיפת החוק ומציין בין היתר: "לא נערך לי מסדר זיהוי. לא נקבע ע"י גורם רפואי מוסמך שהפלשתיני אכן נפצע מירי. במשטרת ישראל צולמתי כשתחבושת על ירכי, ואף אחד לא טרח לבקש ממני להסירה, כדי לוודא שאכן מדובר בפצע ירי ולצלמו".
עוד טוען פינר, כי "הפרקליטות נמנעה בתואנות שונות מלזמן לעדות את הרופא המטפל, שבדק את הפצע וקבע בדוח הרפואי כי הפלשתיני טען שמדובר בפצע ירי".
