נחמן שי נאלץ להתפטר מתפקיד יושב-ראש רשות השידור, בלחץ עתירה שהוגשה נגדו לבית המשפט העליון.
בעתירה נדרש נחמן שי להתפטר מתפקידו, אלא אם יקיים את התחייבותו לכהן כיושב-ראש במשרה מלאה. האגודה לזכות הציבור לדעת (עמותה רשומה), וגלעד ארדן - חבר לשעבר במליאת רשות השידור, הם שהגישו את העתירה (25.7.02).
בעתירה נטען, כי נחמן שי מונה ב-2000 לתפקיד זה - בעת ששימשה דליה איציק כשרה הממונה על תיק רשות השידור - לאחר שהבטיח כי יכהן בתפקיד במשרה מלאה. התפקיד אכן מחייב משרה מלאה, וזה היה התנאי לאישור כהונתו, נוכח קשייה של רשות השידור. אלא שהתברר, כי נחמן שי מונה לסגן נשיא ומנכ"ל המשרד הישראלי של איחוד הקהילות היהודיות - פדרציית צפון אמריקה (על-פי הערכות, במשרה זו מקבל נחמן שי כ-300 אלף דולר לשנה, י.י.). שי אומנם הודיע כי הוא יכהן מעתה בהתנדבות ברשות השידור, אך מנגד לזאת, למרות הדרישות, לא הסכים עד כה להתפטר.
נושא זה נתון במאבק חודשים רבים, עוד מתקופת כהונתו של רענן כהן כשר האחראי על תיק רשות השידור. אלא שנחמן שי סירב להתפטר, למרות שהחל לכהן במשרה פרטית אחרת, ומטבע הדברים - נאלץ להקדיש לה חלק ניכר.
בימים האחרונים גבר הלחץ על נחמן שי להתפטר. ראש הממשלה אריאל שרון, שקיבל לידיו תיק זה, הורה למעשה על מתן אולטימטום לנחמן שי. ביום שישי (30.8.02) קיבל שי מכתב מראש הממשלה, ובו דרישה לבחון בין תפקידו הציבורי לבין תפקידו הפרטי.
נודע, כי גם בפרקליטות, שנדרשה להגיש לבית המשפט העליון את עמדת הממשלה בנושא זה, התגבשה עמדה, לפיה על נחמן שי להתפטר לאלתר. במצב דברים זה, לא עמדה בפני שי ברירה אלא להתפטר.
במכתב ההתפטרות ששיגר נחמן שי אל שרון הוא מלין: "עלי להביע את צערי על כי שיגרת אלי מכתב ובו עמדתך לגבי כהונתי כיושב-ראש רשות השידור בלי לשוחח על כך עמי בעל-פה ובאופן אישי. מעולם לא הבטחתי לאיש, כי אשמש בתפקיד במשרה מלאה, והדבר אף לא מצא את ביטויו במסמכי העסקתי או בכל מסמך אחר".
