פינס: פסיקת בג"צ - סטירה לממשלה

בית המשפט העליון פסק (ה', 30.11.06), על חודו של קול, שלא להורות להקים ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את הכשלים במלחמת לבנון השנייה, וכי אין עילה להביא לבטלות החלטת הממשלה להקים ועדת בדיקה בראשות השופט (בדימ.) אליהו וינוגרד. ברוב דחוק של ארבעה שופטים מול שלושה נדחתה עתירה שהגישה בנושא עמותת אומ"ץ, וכן העתירה שהגישה התנועה לאיכות השלטון. פסק הדין מחזיק 113 עמודים. כל שבעת השופטים אמרו את דברם ונימקו בעצמם את החלטתם.

בתגובה להחלטה, אמר ח"כ אופיר פינס (עבודה) כי "פסיקת בג"צ הבוקר כי לא תוקם ועדת חקירה ממלכתית היא סטירת לחי משפטית לממשלה שנחלצה מבג"צ בעור שיניה. ראוי היה שראש הממשלה היה יוזם הקמת ועדת חקירה ממלכתית. יחד עם כן, לנוכח פסיקת בג"צ , יש לקוות שועדת וינוגרד, למרות המגבלות הקשות שנתגלו בבג"צ, תוכל למלא את תפקידה נאמנה".

יו"ר סיעת מרצ-יחד, ח"כ זהבה גלאון אמרה כי "החלטה זו היא כנראה תוצאה של האיומים וההשתלחויות של פוליטיקאים על בג"צ". עוד הוסיפה ואמרה: "תמוה שבג"צ לא הסיק את המסקנה המתבקשת מעמדתו שלו, שועדת חקירה ממלכתית היא הדרך הטובה, האמינה והטבעית ביותר ובמקום זאת אפשר לוועדת וינוגרד שמונתה על-ידי הממשלה ומחויבת לשלטון שמינה אותה, להמשיך ולחקור".

יו"ר סיעת איחוד לאומי-מפד"ל, ח"כ אורי אריאל התייחס גם הוא להחלטת בג"צ שלא להקים ועדת חקירה ממלכתית ואמר כי "הכרעת בג"צ לא תשנה את עמדת הציבור בעניין ועדת וינגורד. הוא רואה בה ועדת טיוח של ממשלת ישראל. את לקחי המלחמה הזו הציבור כבר הפנים, היחיד שלא עשה זאת הוא ראש הממשלה".

ח"כ מיכאל איתן (ליכוד) אמר ל-Nfc: "הייתי הראשון מבין חברי הכנסת שקראו להקמת ועדת חקירה ממלכתית. הייתי ואני עדיין סבור שהממשלה הייתה חייבת מבחינה ציבורית להקים ועדת כזו אך מי שצריך לשפוט אותה, על המחדל בעניין הזה, הוא לא בג"צ אלא ציבור הבוחרים בקלפי". עוד אמר: "אני מברך את בג"צ על החלטתו וקורא לשופטי בית המשפט העליון להמשיך ולהגן על הדמוקרטיה תוך ריסון בהיקף ההתערבות שלהם בפעילויות של הרשויות האחרות".

השופטים אילה פרוקצ'יה, מרים נאור ואליקים רובינשטיין תמכו בהקמת ועדת חקירה. המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, אליעזר ריבלין, והשופטים אשר גרוניס, סלים ג'ובראן ואסתר חיות התנגדו לעתירות. את תנועת אומץ ייצגו עורכי הדין מיכאל קורינאלדי, גלעד קורינאלדי ושמואל שנהר. את התנועה לאיכות השלטון ייצגו עורכי הדין אליעד שרגא, ברק כלב ודפנה קירו-כהן. ראש הממשלה, ממשלת ישראל ושר הביטחון יוצגו על-ידי עו"ד ענר הלמן.

- לקריאת פסק הדין המלא

המשנה לנשיאה, השופט ריבלין, כתב בפסק דינו, כי "אין חולק בדבר הצורך לבחון את אירועי המלחמה, שהותירה רישום טראומטי בלב האומה. אף הממשלה עצמה הגיעה למסקנה זו. המחלוקת נסבה, אפוא, אך על השאלה אם מוסמכת הייתה הממשלה לבחור לבחון את אירועי המלחמה באמצעות ועדת וינוגרד דווקא, ובהנחה שהסמכות קיימת – האם בחירת הממשלה היתה בלתי סבירה במידה המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה".

השופטן ריבלין פוסק, כי אין עילה משפטית להתערבות. "דעתי היא, כי לא קמה לנו עילת התערבות בדין בהחלטת הממשלה. הממשלה הייתה מוסמכת למנות ועדת בדיקה ממשלתית כדי לדון באירועי המלחמה, ובבחירתה זו אין עילה להתערב. כבר נפסק כי "השאלה אם ראוי היה להקים ועדת חקירה תחת ועדת בירור היא שאלה מן התחום הציבורי, אשר לא לנו להכריע בה" (בג"צ 6001/97 אמיתי נ' ראש הממשלה, תק-על 97(3) 27). לבד מכך, גם לא ניתן לקבוע שהחלטת הממשלה חורגת ממתחם הסבירות, וזאת מן הטעמים שפורטו בפסק-דיננו, ועל-כן, שומה על בית המשפט להימנע מהתערבות".

ועוד הוסיף: "הימנעות זו, כשלעצמה, אינה מעידה על נחת רוח מהחלטת הממשלה ואין בה משום מתן גושפנקא ציבורית לבחירה בוועדת בדיקה ממשלתית דווקא. כל שאמרנו הוא שלא קמה לנו עילה שבדין להתערב בהחלטה". השופט ריבלין כותב, כי "התנהגות הממשלה בכלל ובחירתה שלא להקים ועדת חקירה ממלכתית אלא ועדת בדיקה ממשלתית דווקא, נתונה גם למשפט הציבור".

פרוקצ'יה: ניגודי עניינים

השופטת פרוקצ'יה, לעומת זאת, כתבה כי "ועדת הבדיקה אינה האמצעי המתאים לעסוק בעניין שלשמו הוקמה. לדבריה, הוועדה נמצאת בתחילת עבודתה, וביטול מינויה אינו כרוך בירידה לטימיון ובמשאבים רבים.

השופטת קובעת בפסק הדין, כי נפל פגם מהותי בהליכי הקמת הוועדה, פגם היורד לשורש העניין וגובר על מדיניות אי-ההתערבות מצד בית המשפט העליון בהחלטות ממשלה בעות אופי מדיני-פוליטי. המדובר, לגישתה, בניגודי עניינים בהם נגועה הממשלה (ציטוט):

"בנסיבות אלה, העובדה כי ועדת הבדיקה מונתה בידי הממשלה בעוד שהיא ושריה מהווים מושא לבחינת הוועדה לא רק בתחום האחריות המיניסטריאלית אלא גם בתחום אחריותם האישית של חבריה אינה מתיישבת עם כלל האיסור על ניגוד עניינים. החשש העיקרי הוא כי בחירת הרכב הוועדה על-ידי הממשלה ושריה עלול לפגוע באימון הציבור בדבר אי תלותה של הוועדה, ועצמאות שיקול הדעת של חבריה. מעמד הוועדה עלול להיפגע וכך גם המשקל שינתן לדין וחשבון, למסקנות ולהמלצות שתגיש. כל זאת עלול להתרחש גם אם עבודת הוועדה עצמה תעשה ללא דופי, כפי שיש להאמין ולבטוח כי כך יקרה. ניגוד עניינים מסוג זה מאפשר את ביטולה של הוועדה בשל פגם מהותי בדרך מינויה (פרשת סיעת הליכוד, שם)".

כאמור, בסופו של דבר ועל חודו של קול (ארבעה נגד שלושה) הוחלט לדחות את שתי העתירות.