הבנקים: דוח "אמון הציבור" - סלט דמגוגי

איגוד הבנקים דוחה על הסף את הביקורת שהטיחה בבנקים עמותת "אמון הציבור". על הדוח, שעסק בנושא העמלות, אומר האיגוד כי הוא במקרה הטוב אוסף של בורות מביכה, ובמקרה הפחות טוב - חוסר יכולת לעמוד בפיתוי לתפוס טרמפ פרסומי על הצעות החוק בנושא העמלות.

"דוח אמון הציבור" בנושא עמלות הבנקים הוגש (יום ד', 13.12.06) לנגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, וליו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת, ח"כ משה כחלון. הדוח שבחן את עמלות הבנקים בישראל איבחן מגמות של ייקור עלות העמלות לצרכנים ברמה בלתי פרופורציונלית לענף שבו מתקיימת תחרות, והכנסות הבנקים מעמלות אינן משקפות התנהגות של שוק שירותים תחרותיים אשר מחירם משקף עלות ריאלית פלוס רווח סביר. העלאת מחיר העמלות הבנקאיות כפולה מזו שנצפתה בתחום שבו מתקיימת תחרות (תחום המזון).

עוד מצביע הדוח על תופעה של ריבוי עמלות לא סביר ביחס לעמלות הנהוגות בעולם, וכן הגברת כמות העמלות לאורך השנים.

עיקר המימצאים:

ריבוי עמלות חריג: בשנת 2000 היו בישראל 240 עמלות וכיום, בשנת 2006, יש 300 עמלות.

הכנסות מעמלות שאינן משקפות שוק תחרותי: מראשית שנת 2004 ועד לסוף שנת 2006 גדל הפדיון בענף תעשיית מוצרי המזון (ענף המאופין בתחרותיות גבוהה) ב-7.9%, בעוד שהגידול בהכנסות הבנקים מעמלות באותה תקופה הוא (15.6%), כמעט פי שניים מהגידול בענף תחרותי.

מנכ"לית אמון הציבור מסרה, כי "ממצאי הדוח משקפים בבירור את חוסר התחרות בין הבנקים על משקי הבית, ומעידים כי אין בסיס לטענת הבנקים לפיה בריבוי העמלות יש גם משום תועלת לציבור. נחוצים צעדים אופרטיביים ופעולות הסדרה שיביאו לשינוי דרמטי בתחום".

באיגוד הבנקים, כאמור, דחו את הטענות ואמרו כי העובדות הפשוטות מוכיחות כי 90% ממשקי הבית משלמים עד 10 עמלות בלבד בגין פעילותם הבנקאית. לדברי האיגוד, שני שלישים מהם נמצאים בתוך מסגרת סלי העמלות של 10 שקלים לחודש או 18 שקלים, עליהם הוסכם בעסקת החבילה. עוד מוסיף האיגוד כי הסכום המצטבר שנחסך למגזר משקי הבית בגין עסקת חבילה זו הגיע רק בשנה החולפת למאות מיליוני שקלים.

"הממצאים שבדוח מערבבים את תוצאות הגידול בפעילות הציבור בבורסה עם הכנסות שנרשמו במגזר הבנקאי כתוצאה ממכירת נכסים, מתבלים בהשוואה מופרכת עם ענף המזון ומגישים לציבור סלט דמגוגי וחסר שחר שרק יפריע לטיפול מקצועי, הוגן ואפקטיבי בסוגייה כולה", לשון הודעת האיגוד.

ב"אמון הציבור" לא מסתפקים בפרסום ממצאי הדוח, ונותנים שורה של המלצות:

• יש להמשיך במגמה שבה החלה ועדת בכר, בין היתר, על-ידי הפרדת מקטעי פעילות שונים מהבנקים ולמשל הוצאת חברות האשראי משליטת הבנקים.

• צעד חשוב נוסף יהיה מתן כלים לרשות להגבלים העסקיים להכריז על הבנקים כקבוצת ריכוז יש לקדם לאלתר את הצעת החוק של ועדת הכלכלה בנושא.

• יש לייצר שקיפות של עלויות המערכת הבנקאית כששקיפות עלויות משמעה שקיפות אפקטיבית. מתן אינסוף מידע אינו שקיפות אלא ערפול וכך גם ריבוי עמלות. שיטת תמחור זו מהווה הטעיה באמצעות הטבעה במידע ויש לאסור זאת. אין הצדקה ליותר מ-20 עמלות.

• יש לחייב את הבנקים לספק לכל צרכן את נתוני האשראי שלו לפי נוסחה אחידה וקבועה מראש באופן שיקל עליו את המעבר מבנק לבנק וישפר את התחרות בין הבנקים.

• יש לחייב את הבנקים לשלוח אלינו ריכוז סך העמלות אותן שילמנו בשנה ולא הפטנט הנהוג היום של ריכוז רבעוני של עמלות עיקריות - המצאה תמוהה בחסות המפקח על הבנקים. אלה הם פתרונות תשתיתיים, הם הקובעים את כללי המשחק, זוהי התערבות מסדירה ראויה שהנזקים לציבור מהעדרה ניכרים היטב גם בממצאי אמון הציבור.