שיטת השתלה ייחודית עשויה לסייע בריפוי מחלות גנטיות, כגון: המופיליה. כך עולה (יום ב', 26.12.06) ממחקר שערכו פרופ' יאיר רייזנר, ראש המחלקה לאימונולוגיה במכון ויצמן למדע, תלמידת המחקר אנה אהרונוביץ, ושותפים נוספים למחקר.
על מחלת ההמופיליה
מחלת הדממת (המופיליה) נגרמת כאשר גן פגום מעכב את הייצור של חלבון החיוני לתהליך קרישת הדם. הטיפולים במחלה וכן במחלות גנטיות אחרות, כרוכים בעירויי דם מסוכנים או בטיפולים יקרים באנזימים חלופיים.
החוקרים הראו, כי השתלת רקמות בריאות של טחול (שבו מיוצרים כמה מהחלבונים החיוניים לקרישת דם) מעוברי חזירים, עשויה לגרום לגוף לייצר בעצמו את החלבונים הללו.
יש לציין, כי ניסיונות קודמים שנערכו על-מנת להשתיל רקמת טחול לא הצליחו, מאחר ולדברי החוקרים באיבר זה ישנם הרבה מאוד תאי T של המערכת החיסונית, אשר מפעילים דחייה חזקה של השתל כנגד גוף המקבל.
החוקרים ניסו בכל זאת לנסות להתגבר על קושי זה. במהלך מחקרם, הם גילו, כי לכל סוג של איבר, יש חלון זמנים מסוים, שבו הסיכויים להצלחת ההשתלה של רקמה עוברית גבוהים במיוחד. השתלת רקמה עוברית בשלב התפתחות מוקדם מידי, כשהתאים העובריים עדיין לא החלו להתמיין, עלולה לגרום להתפתחות גידולים סרטניים ומצד שני, השתלת רקמה עוברית בשלב התפתחותי מאוחר מידי עלולה לגרום לדחייה של השתל על-ידי המערכת החיסונית של גוף המקבל.
החוקרים הצליחו לגלות את התזמון המדויק שבו רקמה עוברית מתפתחת תהווה את הסיכון הקטן ביותר להתפתחות סרטן, ובה בעת לא תעורר דחייה חזקה מידי של גוף המקבל.
מממצאי מחקר זה נמצא, כי בתאים שמהם עתיד להתפתח טחול בעוברי חזירים, עד ליום ה-42 של ההריון, עדיין לא קיימים תאי T העשויים לסכל את השתלתם של התאים האלה.
כמו-כן, התגלה כי השתלת התאים האלה בחלון הזמנים הזה מובילה להתפתחות רקמת טחול תקינה ומתפקדת בגוף המקבל. רקמה זו מייצרת בהצלחה את החלבון החיוני לקרישת הדם, שחסרונו גורם למחלת הדממת. עכברים שסבלו מדממת וקיבלו השתלת רקמה מעוברים חזיריים בני 42 ימים, פיתחו תוך חודש או חודשיים לאחר ההשתלה יכולת נורמלית של קרישת דם.
ממכון ויצמן נמסר, כי הדרך ליישום השיטה הזאת בבני אדם עדיין ארוכה.
