אני לא פוסט ציוני. אני למעשה ביטחוניסט. "אני למדתי לקח כפול: לקח אחד הציונות - קיומה של מדינת ישראל - אם הייתה לנו אז מדינה, זה לא היה קורה. לכן המדינה הזאת יקרה לי וחשובה. הביטחון של המדינה הזאת יקר לי כמו לכל אחד מהיותר ימניים במדינת ישראל... קיומה של המדינה הזאת הוא המפתח לקיומו של העם היהודי". כך אמר הנשיא היוצא, אהרן ברק, ביום עיון שנערך לכבודו באוניברסיטת בר-אילן (28.12.06), לציון פרישתו. עבור הסגל האקדמי בבר-אילן יום העיון הוא לכבודו של "המורה" פרופ' ברק.
ברק שמע דברים רבים ושבחו. אחד אחד עלו ונאמו ידידיו, וגם תלמידיו בעבר. בימיה הראשונים של הפקולטה, בתחילת שנות השבעים, הוזמן פרופ' צעיר מהאוניברסיטה העברית בירושלים ללמד בבר-אילן דיני שטרות ונזיקין. פרופ' יפה זילברשץ, דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן - סטודנטית לשעבר שלו, ציינה את הימים ההם ואמרה: "מה שאפיין את ברק המורה שלנו הייתה היכולת המופלאה שלו להציג סוגייה קצרה אך סבוכה בתחילת השיעור, להתיר אותה קשר אחר קשר, נקודה אחר נקודה, כך שבסוף השיעור כל הנושא היה בהיר וברור כאילו הסבך הראשוני כלל לא היה קיים. מאוחר יותר, כשכתב את פסיקותיו בתחומי המשפט השונים היה לכל פסק דין מוטיב דומה: הצגת הסוגיה בפסקה הראשונה של פסק הדין, ולאחריה, המסע המופלא לנבכי החומר שבה כשהיא מותרת ונפרמת באומנות ויוצרת תמונה שלימה של הנושא... בכל אחד מהתחומים שבהם עסקת (השופט אהרן ברק) קבעת את השיח. ברק אמר, ברק כתב והקהילה האקדמית מגיבה. מסכימה, חולקת, מתווכחת, אך אף פעם לא מתעלמת. והיום גם מצביעה בכבוד ובהערכה...".
יום העיון נערך כרטרוספקטיבה לפועלו המשפטי. והשופט ברק זכה לשמוע מנות גדושות של דברי שבח ממשפטנים בכירים, אך לא מעט מנות גדושות של דברי ביקורת אליהם התייחס, והשיב כדלהלן לעיקרי הדברים.
לשון ברק על הביקורת:
"שמעתי דברי שבח -זה נעים לשמוע, ושמעתי דברי ביקורת, פחות נעים לשמוע אבל זה חשוב לשמוע. תמיד אמרתי כל השנים שביקורת רצויה אבל לא ביקורת משתלחת. ביקורת שנובעת מהבנה כזאת שנועדה להיטיב את המצב - זוהי הביקורת ששמענו כאן היום. לביקורת הזאת - לילד הזה ייחלתי כל השנים. מעולם לא טענתי שכל מה שה שאני כתבתי ושאני חושב זה אמת ויציב. תמיד קיבלתי ביקורת, שמעתי והשתכנעתי מביקורת. אבל ביקורת זה ביקורת - זה אין ספק מבחינה זאת.
סוגיית נישואים אזרחיים
מבחינה זאת הרגשתי כאן בבית. לגבי הביקורת שהושמעה כלפיי (על-ידי ד"ר רות הלפרין קדרי) בנושא דיני המשפחה האזרחית: חשוב מאוד לפתח את דיני המשפחה האזרחית, אי אפשר לצפות מבית המשפט לשנות את חוק שיפוט בתי הדין הרבניים - שם - רק הכנסת יכולה לשנות. ובמסגרת זו אי אפשר לצפות מבית המשפט העליון ובוודאי לא ממני, שאני אכנס לתוך הקרביים של המשפט העברי. המשפט העברי הוא באחריותו ובמומחיותו של בית הדין הרבני, ולכן אני לא חושב שאפשר לבוא חשבון איתי - למה לא באת לבית הדין הרבני. ואמרתי להם עד כאן, לא אני לא יכול ולא ראוי ששופט כמוני יאמר לרבנים של בית הדין הרבני הגדול או לכל דיין אחר, איך צריך לפרש את המשפט העברי.
וכששואלים אותי מה התרומה החשובה ביותר לדעתך שתרמת למשפט הישראלי, תשובתי היא - דיני משפחה, לא משפט חוקתי, לא משפט בינלאומי - אלא דיני משפחה. אל תצפו ממני לפתח את המשפט העברי אבל צריכים לפתח את המשפט העברי ברוח גישתו של השופט מנחם אילון, אבל אני רוצה לומר בנוגע לפס"ד שניתן לאחרונה ע"י הרב דייכובסקי מבית הדין הרבני הגדול שהכיר בנישואים אזרחיים בין יהודים מחוץ לישראל כנישואים המוכרים על-פי המשפט העברי - לא כנשואים כדת משה וישראל, אחרת לא צריכים גט, אבל כנישואים על-פי הלכות בני נח שהמשפט העברי מכיר בהם ולכן המשפט העברי יקבע גם את דיני הגירושין שלהם, זה לא יהיה דיני גירושין על-פי גט, זה לא יהיה דיני הגירושין של המשפט העברי, אלה יהיו דיני גירושין של המשפט העברי שיחולו על מי שהם נשואים בנישואים אזרחיים כדת משה וישראל.
בעיני זה פסק דין חשוב מאוד, גדול מאוד ואני קיבלתי אותו והעתירה נדחתה, ואני כולי תקווה שעל יסוד פס"ד הזה יפתח דף חדש בתחום דיני המשפחה האזרחיים... ופה נפתחה הדלת, פה יש שיתוף פעולה, פה אנחנו הולכים יד ביד: בתי המשפט האזרחיים ובתי הדין הדתיים ואני מקווה שהשותפות שהתחילה בפס"ד הזה תימשך".
סוגיית גדר ההפרדה
על תיקי הגדר למינהם לכל האומרים שהנזק עולה על התועלת השיב ברק, כי אינו מקבל זאת. לדבריו: "אמירה דומה אומרים רבים אחרים, אפשר לכנותם אנשי מחנה השמאל הישראלי, נגד בכלל - המעורבות של ביהמ"ש העליון בעניין יו"ש וחבל עזה. הם באים ואומרים שביהמ"ש חרג ומסתכלים על פסיקתו כגורם שלילי.
למה? מפני שברוב במקרים העתירות נדחות, ולכן הם אומרים שזו לגיטימציה לכיבוש במרכאות ולכן עדיף לא ללכת לביהמ"ש. ועדיף שבית המשפט לא ידבר. לפי דעתי אין טעות גדולה מזו... אחוז דחיית העתירות שבאות מיהודה, שומרון וחבל עזה - אינו שונה מאחוז דחיית העתירות בתוך ישראל". לדעתו של ברק האמירה שאין טעם להגיש עתירה אינה נכונה. מצב הפלשתינים באזור היה גרוע ביותר אלמלא ביהמ"ש העליון.
סוגיית ההגירה
לביקורת שהושמעה כלפי ברק בפסקי הדין שכתב בנושאי ההגירה השיב ברק: "אין שום דבר בפס"ד שלי שמונע ממדינת ישראל לקבוע מדיניות הגירה... הגדרת הזכות היא דבר אחד, ההגבלות עליה - הן דבר אחר. הגדרת הזכות צריכה להיעשות מתוכה היא - איך אנחנו בני החברה הישראלית מבינים את המושג חיי משפחה.
עמדתי שלי הינה שמדיניות ההגירה אינה חלק מהזכות, אלא היא חלק מההגבלה על הזכות ומכיוון שהיא חלק מההגבלה על הזכות היא חייבת לעבור את פיסקת ההגבלה".
ברק שלל מכל וכל את ביקורתו של עו"ד יעקב וינרוט שטען שחוק יסודות המשפט נדון לכלייה, והאשים את השופט ברק שהוא גרם לכך וציין: "כשיש לקונה בחוק - משלימים אותו - כלומר ממלאים את הלקונה על-ידי היקש, ואם אין היקש - יחולו העקרונות הכללים".
"הסיפור שלי הוא סיפור ציוני"
בעניין פס"ד קעדן השיב השופט ברק: "הביקורת על פס"ד הרגיזה וציערה אותי... הפריעה לי בקעדן בביקורת שטענו שקעדן הינו פס"ד פוסט ציוני - פס"ד ששולל את הציונות, או פוסט יהודי או איזשהו פוסט... וחשוב לי לומר זאת הפקולטה הזאת ובאוניברסיטה הזאת כאן. לא, אני לא פוסט ציוני, אני רואה את עצמי ציוני בכל רמ"ח אברי. גם אני יש לי סיפור משלי והסיפור שלי אינו פוסט ציוני. הסיפור שלי הוא סיפור ציוני והוא סיפור של כבוד האדם, של זכויות האדם".
כך השופט ברק התייחס לעברו כנער יהודי בגטו שחייו ניצלו מהצורר הגרמני. עוד התייחס ברק ללקח שלמד מחייו כמיעוט לאומי באירופה: "אני למדתי לקח כפול: לקח אחד הציונות - קיומה של מדינת ישראל - אם הייתה לנו אז מדינה, זה לא היה קורה. לכן המדינה הזאת יקרה לי וחשובה. הביטחון של המדינה הזאת יקר לי כמו לכל אחד מהיותר ימניים במדינת ישראל... קיומה של המדינה הזאת הוא המפתח לקיומו של העם היהודי. ולכן, אני לא פוסט ציוני.
אבל למדתי עוד לקח - הגרמנים ניסו להפוך אותנו לאבק אדם מאז זכויות אדם וזכותו של כל אדם וזכותו של כל מיעוט עומד בראש מעייני - כבוד האדם שנולד בצל אלוקים הוא יקר לי מאוד מאוד ושני האדנים האלה: בטחון המדינה מחד וזכויות האדם מאידך - מבחינתי אינם סותרים, הם מתיישבים אחד עם השני. אפשר לשמור על הביטחון ולהבטיח זכויות אדם, מעבר לזה הבטחת זכויות האדם היא חלק מהביטחון. מדינה שלא שומרת על זכויות אדם ביטחונה בסכנה, ומדינה ששומרת על זכויות האדם מחזקת בכך את ביטחונה.
שלטון החוק הוא חלק מהביטחון הלאומי שלנו... צר לי, זה לא פוסט ציונות, זו הציונות האמיתית. אנחנו באנו לכאן כדי לחיות כאן ביושר והגינות וכדי לחיות כאן בשלום עם שכנינו ובשלום עם אחינו האחרים, אבל בראש ובראשונה - שלום עם עצמינו וכל עוד לא נפעל כך - בשוויון ובהגינות וביושר תוך לקיחת סיכונים - לא נחייה כאן בשלום עם עצמנו...".
