השופטת טלי חיימוביץ, בבית משפט השלום בקריית גת, קבעה (יום א', 4.6.06), כי בעל חברה ועובדיו, אינם אשמים בהתעללות בבעלי חיים, למרות שקטעו קרני עגלות ברפת שברשותם, ולאחר מכן צרבו את מקום הקטיעה, כאשר כל זאת נעשה ללא הרדמה. לאור זיכויים פסקה להם השופטת פיצויים מידי המדינה ביום ב' (25.12.06).
הפרשה החלה לאחר שידור כתבה בתוכנית "כלבוטק" לפני כארבע שנים, שבה נראו הנאשמים מבצעים קיטום קרניים לפרות וצורבים באש את המקום. לאחר הכתבה הוגש נגד החברה ובעליה כתב אישום באשמה של התעללות בבעלי חיים. במקביל לכתב האישום, הוציא משרד החקלאות הנחיות בנושא, המחייבות לבצע פעולות אלה בהרדמה.
השופטת זיכתה את הנאשמים לאחר שקבעה כי לא היה מדובר בהתאכזרות אלא בפרקטיקה חקלאית המיושמת כלפי חיות משק שנועדו לצרכי ייצור מזון, וזאת כדי למנוע מפרה בעלת קרניים לפגוע בפרות אחרות. לדידה של השופטת המדינה לא הוכיחה כי הדרך החלופית שקבעה, קרי: הרדמה, עדיפה על השיטה בה נהגו הנאשמים, מאחר שאף היא כרוכה בכאב לא מבוטל.
הנאשמים זוכו לאחר קביעת בית המשפט כי משרד החקלאות ידע או צריך היה לדעת על אופן ביצוע הקיטום שבו השתמשו רפתנים רבים שנים רבות קודם לכן, ולא רק הנאשמים, ולכן יכול היה לקבוע כללים ברורים לקיטום גם טרם הכתבה בטלוויזיה. לכן, כך נפסק, פעל המשרד בחוסר סבירות ובחוסר מידתיות.
בנוסף נכתב בפסק הדין כי למרות שהתמונות בכתבה היו קשות לצפייה, טרם הכתמתו של אדם כעבריין, על רשות מנהלית לקיים את חובותיה שלה ולהציב כללים ברורים, ומשהתרשלה בתפקידה פגעה בתחושת הצדק וההגינות.
הנאשמים, שיוצגו על-ידי עו"ד שלומי ציפורי, תבעו מהמדינה פיצויים להוצאות הגנתם, בטענה כי כתב האישום הוגש מבלי שהיה יסוד לאשמה. המדינה טענה כי הבסיס הראייתי לכתב האישום היה הולם כך שלא נפל פגם בשיקול דעתה עם הגשתו.
בית המשפט פסק לתובעים פיצויים בסך של כ-8300 ש"ח, לאחר שהסכים עימם כי לא היה יסוד לאשמה, וכי כתב האישום הוגש על-ידי המדינה מתוך שיקולים זרים, קרי: רצון לרצות את הציבור לאחר ההד התקשורתי בעניין, בעקבות חשיפתו בתוכנית "כלבוטק". יתרה מזאת, נכתב כי לאחר שידור הכתבה הוסדרה הסוגיה והנאשמים לא חזרו על הנוהל האסור, כך שניתן היה להשיג את המטרה ללא שימוש בהליך שיפוטי שצריך להיות המוצא האחרון.
