הגב' ליאת רבי, אשר יוצגה על-ידי עו"ד מור מילמן אפרת, הועסקה במשך השנה שקדמה לחופשת הלידה, במשרה חלקית, כמזכירה במשרד עורכי הדין. לפני שהיתה אמורה הגב' רבי לשוב לעבודתה, קיבלה מכתב פיטורים. צורפו למכתב פיצויי פיטורים חלקיים.
בית המשפט קיבל את עמדת הגב' רבי לפיה מיד בתום חופשת הלידה, ביקשה להאריך את חופשת הלידה בחודש נוסף וכתוצאה עו"ד עוזר הודיע לה כי היא מפוטרת.
הנתבע, עו"ד עוזר, טען כי קיבל את התובעת לעבודה לתקופת ניסיון, וכי אף שלא עמדה בתקופת הניסיון, נאלץ להמשיך ולהעסיקה בגלל הריונה. עו"ד עוזר טען כי סירב לבקשת רבי להאריך את חופשת הלידה והודיע לה כי בדעתו לפטרה גם אם תחליט לשוב לעבודה בתום חופשת הלידה. לטענתו, הודיעה התובעת לאחר שיחתם, מיוזמתה, על עזיבתה, והוא סיכם עמה כי תקבל פיצויים בגין 45 יום, ופיצויים בגין שנת עבודה.
השופטת דינה אפרתי פסקה כי האיסור על פיטורי עובדת במהלך חופשת הלידה ובתקופה של 45 יום לאחר תום חופשת הלידה מעוגן בחוק עבודת נשים, והוא כולל בתוכו אף את האיסור על מתן הודעת פיטורים.
השופטת קבעה נחרצות, כי "עובדת שמעבידה הודיע לה על פיטוריה בתום 45 הימים, מחויב ליתן לעובדת את מלוא תקופת הודעה מוקדמת לפני מועד כניסת הפיטורים לתוקף, ואין לחפוף בין ימי ההודעה המוקדמת לבין 45 ימי איסור הפיטורים לאחר חופשת לידה. משמעות הדבר היא כי כל עובדת שעבדה מעל שנה במקום עבודתה, זכאית לכל הפחות, ל-30 ימי הודעה מוקדמת לפי חוק זה, זאת בנוסף ל-45 הימים שבהם נאסר על המעביד לפטרה".
