רטוריקת הטוקבקיסט הישראלי מאופיינת בזלזול, התחכמות, רגשיות, שגיאות כתיב, ואלימות בלתי מרוסנת. כך עולה ממחקר חדש שערכו ד"ר מוטי נייגר מביה"ס לתקשורת במכללה האקדמית נתניה וד"ר איילת כהן ממכללת דוד ילין ומהמכללה האקדמית הדסה. הממצאים המלאים של המחקר "ניתוח הרטוריקה של שיח התגובה בעיתונות המקוונת", יוצגו בכנס השנתי הקרוב של איגוד האינטרנט הישראלי שיתקיים בחודש פברואר.
החוקרים ניתחו את הרטוריקה של הטוקבק הישראלי, תוך בחינת 650 תגובות שהתפרסמו כתגובה למאמר העוסק בהינתקות הישראלית מרצועת עזה מאת כתב ה"ארץ", ארי שביט.
החוקרים מצאו ששיח התגובה הישראלי מאופיין ברובו בדיבור ישיר ובוטה ("כסאח") אותו ניתן למיין לשלושה: תגובות התוקפות את התוכן והיגיון הדברים של הדובר, תגובות המתריסות כלפי דרך ההצגה והאופן בו נאמרו הדבריםֿ והשימוש ברגש כדי לשכנע ותגובות המערערות על מעמדו ואמינותו של הכותב (או כלי התקשורת בו הוא דובר), וכנגד זכותו לשאת את דבריו.
החוקרים מצאו, כי שיח הטוקבק באינטרנט מאופיין כשיחה מתמשכת, "בעל-פה-בכתב", המתמקדת כל פעם בטיעון אחר, בו בולטים רכיבי שיח "הדוגרי": התחכמות, זלזול באחר (חוצפה), נאצות, רגשיות ואלימות בלתי מרוסנת.
"הכתיבה המתפתחת באינטרנט, מתאפיינת בחוסר היררכיה, ספונטניות, אנונימיות, שימוש בסימנים גרפיים ובשגיאות כתיב", אומרים החוקרים, אך היא משמשת לשרטוטו של שדה מרתק לדיון ציבורי (ה-Talk-back Sphere).
התגובות, על התלהמותן, נתפסות על יד החוקרים כבעלות יתרונות. לטענתם, "הידיעה שאפשר להגיב ללא סינון, בספונטניות, באופן ראשוני וגולמי, לערוך קריאות-נגד בלי להרגיש בקיומה של יד מתווכת ושל הנחיה מודרכת-אידיאולוגיה, מעניקה לתגובות את מהותן כפעולה תרבותית ראשונית, המייצגת תופעות וחידושים בתחומי הלשון, התקשורת והחברה כאחת".
לפי החוקרים, "הדוגריות בלבושה הכסאחיסטי הולמת היטב את תפיסת זירת האגרוף הרב-שיחית של הטוקבק הישראלי: הולמים באוויר ונסוגים לאחור בציפייה רוויית תעלומה לגבי טיבן של התגובות שאולי תגענה". עם זאת, מעבר למעטפת הבוטה והכסאחיסטי, ניתן להצביע על דגמים רטוריים שהולכים ומתעצבים כשפה בפני עצמה - שפת שיח התגובה.
