בית המשפט המחוזי קיבל חלקית (8.2.07) את עירעורו של עו"ד אביגדור (דורי) קלגסבלד, אשר הורשע הורשע בגרימת מוות ברשלנות. בית המשפט הפחית את עונשו מחמישה-עשר חודשי מאסר לשלושה-עשר חודשים והותיר את עונש שלילת הרשיון על כנו, לתקופה של 10 שנים. הכרעתו של בית המשפט התקבלה ברוב קולות כאשר השופטת שבח, בדעת מיעוט ביקשה להקל במידה רבה יותר עם קלגסבלד.
עו"ד קלגסבלד בערעור, תקף כמעט כל קביעה ואמירה של בית משפט לתעבורה. לטענתו, טעה בית משפט באבחון רמת רשלנותו במהלך התאונה. לדעתו, המסקנה המתבקשת ממכלול הנתונים הידועים על התאונה היא שרשלנותו היתה ברף התחתון של הרשלנות, והיא נבעה מ"אבדן אוריינטציה רגעי" של "הרף עין" שלא עלה על 3 שניות גורליות.
עוד טען קלגסבלד, אשר יוצג בידי עו"ד דן שינמן עו"ד שמעון מזרחי ועו"ד אילן סופר, כי בית המשפט לתעבורה, סטה "באופן קיצוני ובלתי סביר מנורמת הענישה של בתי המשפט במקרים דומים ובנסיבות דומות". טענה זו מבסס עו"ד קלגסבלד על בחינתם של 201 גזרי דין שפורסמו מאז שנת 2003 בעבירה של גרימת מוות ברשלנות בתאונות דרכים. יתרה מכך, סבור קלגסבלד כי בית משפט טעה כשהתעלם או "לא ייחס משקל של ממש", לנסיבות המצדיקות הקלה בעונש. ביניהן העובדה כי הודה אף ללא הסדר טיעון, הלינץ' התיקשורתי שנערך בו שהתבטא ב"מסע של שיסוי וביזוי... תוך פרסום הכפשות שקריות חסרות שחר" וכן בנסיבותיו האישיות: אופיו, התנהגותו כאדם מוסרי וערכי, תרומתו לחברה.
פרקליטות מחוז תל אביב (פלילי), אשר יוצגה ע"י עו"ד אלי שוורץ, טענה כי רמת הענישה וחומרתה הולמים את העבירה בה הורשע עו"ד קלגסבלד.
על הרשלנות
השופט המר פסק כי אין הוא מקבל את טענתו של קלגסבלד למידת רשלנות נמוכה. דעתו הפוכה. כאשר "נהג המתקרב לרמזור אדום, בין אם ממתינים כלי רכב להתחלפות האור ברמזור ובין אם לאו – צריך להאט את מהירותו, באופן הדרגתי, שהרי חובה עליו להתאים את מהירות הנסיעה לתנאי הדרך. הנהג אינו יכול לדהור אל רמזור אדום, או אל המכוניות הממתינות לפניו, במהירות המירבית המותרת ולהתבסס על בלימת חירום. נהיגה כזו היא, כשלעצמה, רשלנית. לפיכך רשלנותו של המערער החלה עוד לפני נקודת הסטיה, לפני "אבדן האוריינטציה הרגעי" הנטען" וסיכם כי "על פניו מדובר ברשלנות ברמה גבוהה".
על ה"לינץ' התיקשורתי"
בית המשפט התבטא בלשון המעטה כאשר פסק כי "אכן ראוי שהתקשורת תפגין יותר אחריות, פחות התלהמות והתעסקות בלתי פוסקת בליבוי הסנסציה". אך אם זאת מצא כי במסגרת הדיון הציבורי שהתעורר, בין היתר, במדיניות הענישה הראויה בעבירות התעבורה בכלל ובתאונות הקטלניות בפרט, נשמעו קולות שונים, גם של המצדדים בענישה מחמירה וגם המצדדים בענישה מתונה, בשל יסוד הרשלנות שבעבירה.
על "מבחן בוזגלו בעניין גזר הדין
סבר בית המשפט כי "אין זה ראוי לדון בסטטיסטיקה "האישית" של בית משפט". דיון שכזה יהיה לדיון לגופו של השופט במקום לגופו של עניין. השאלה הניצבת לפני ערכאת הערעור היא, האם גזר הדין ראוי ותואם למדיניות ענישה ראויה, ולא אם הוא תואם גזרי דין קודמים של בית המשפט.
בית המשפט ציין בפניו כי לקלגסבלד הרשעות קודמות בעבירות תעבורה, 23 במספר. חלקן על-פי דוחות וחלקן על-פי הרשעה בבית משפט, אך גם בין אלו וגם בין אלו, עבירות הקשורות בבטיחות בנהיגה: נסיעה אחורנית תוך סיכון עוברי דרך, מספר עבירות של מהירות מופרזת, נהיגה משמאל לקו הפרדה, אי ציות לתמרור האוסר פניית פרסה, אי מתן זכות קדימה לרכב אחר, אי ציות לתמרור עצור, נהיגה בניגוד לחץ המורה על כיוון התנועה, מספר עבירות של נהיגה ללא חגורת בטיחות, מספר עבירות של שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה.
בית המשפט בחן את תוצאה התאונה: שני הרוגים, אישה ואם צעירה בדמי ימיה וילדה הקט בן ה- 6 שחייו נגזלו ממנו. בנוסף, נחבלו אנשים נוספים ונגרם נזק רב למספר מכוניות. התוצאה הקשה, אף שהיא יכולה להיות מקרית, הוכרה בפסיקה כנסיבה מחמירה.
ההכרעה בערעור
בית המשפט מצא לנכון להקל במידת מה עם קלגסבלד ולהעמיד את תקופת המאסר בפועל על 13 חודשים. שוקוליו היה מתן משקל נוסף להודייתו של קלגסבלד. בית המשפט צריך לראות את הודיה כצעד הראשון המתבקש כאשר אדם טוען לקבלת אחריות. "לא הרי מי שמודה בתחילת ההליך, כהרי זה המנסה להרחיק מעצמו אחריות, מנהל הוכחות ומעלה כל טיעון אפשרי כדי לא לשאת באחריות, ומורשע בסופו של הליך מייגע ולעתים ממושך". לטעמו, לא ניסה קלגסבלד לדחות את הקץ, ואף התייצב למאסר וויתר על האפשרות לבקש עיכוב ביצוע. הוא הודה ותרם לניהול מהיר ויעיל של משפטו. על בתי המשפט לעודד התנהלות כזאת של נאשמים, ובסופו של יום, עליה לקבל ביטוי גם בתוצאה העונשית.
בית המשפט, אם זאת, לא מצא עילה להתערב בתקופת הפסילה שאיננה חורגת ממדיניות הענישה המקובלת, ואף לא לסייג אותה לסוג כזה או אחר של כלי רכב.
דעת המיעוט – השופטת יהודית שבח
כמו עמיתיה, סברה השופטת שבח כי דין הערעור להתקבל בחלקו, אלא שלטעמה על ההתערבות לשקף הקלה משמעותית יותר בעונש.
השופטת לא חלקה על הצורך לפעול למען מיגורה של תופעת הקטל בכבישים, ומגמת בית המשפט בנקיטת ענישה מחמירה כגורם מרתיע – הינה צו השעה. אולם, קלגסבלד הודה כי גרם לתאונה ברשלנותו וכי קיפח את חייהם של שני בני אדם וגרם לפציעתם של אחרים.
לדעת השופטת שבח, גזירת דינו של נהג שהורשע בגרימת מוות ברשלנות נעשית על דרך העברתם של שלושה פרמטרים בכור ההיתוך של מלאכת האיזון, ואלו הם: מידת הרשלנות, היקפה של התוצאה הקטלנית והנסיבות האישיות.
השופטת לא מצאה מקום להרשיע את קלגסבלד ב"רשלנות ברמה גבוהה" וטענה כי אין הדבר נתמך בראיות שהובאו בפני בית המשפט לתעבורה. השופטת לא מצאה מקום להטיל ספק בגרסת קלגסבלד לפיה איבד את זכרונו בכל הנוגע לאירועים שלפני התרחשות התאונה, גם לא לזקוף לחובתו אי מתן עדות בנקודה זו. ךדידה, המדינה עצמה לא חלקה על כך ואף הציגה בפני בית המשפט קמא הסכמה דיונית לפיה: "בית המשפט לא יקבע ממצא בנוגע לטענת הנאשם לפיה נסיבות התאונה אינן זכורות לו. ואנו מסכימים שהתופעה הרפואית כפי שמתוארת בחוות הדעת היא תופעה ידועה ומוכרת ברפואה". מנגד, השופטת לא קיבלה את טענתו של קלגסבלד לפיה עסקינן ברשלנות מזערית ומצומצמת.
השופטת שבח הדגישה כי אין עוצמת התוצאה הקטלנית והיקפה "מעידה בהכרח על מידת הרשלנות, שכן אלו הם שני גורמים נפרדים אשר אינם יוצרים בהכרח משוואה. לעיתים תסתיים נהיגה פראית בלא כלום, ובה בשעה יקופחו חיי אדם מחמת רשלנות מזערית המתבטאת, למשל, באי-הבחנה מבעוד מועד בהולך רגל המתפרץ לכביש".
לאור אלו, סברה השופטת כי "יש לסווג את הרשלנות בה כשל המערער ככזו הניצבת בין הרשלנות המופחתת לבין הרשלנות החמורה, דהיינו: רשלנות בדרגת ביניים".
סקירת הפסיקה המתייחסת לתאונת דרכים קטלנית שנגרמה כתוצאה מרשלנות, מצביעה על קשת ענישה שבצידה האחד רשלנות ברף התחתון במדרג החומרה ואשר העונש הממוצע בגינה מתבטא ב-6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות השירות. מנגד, בצידה האחר של הקשת, מצויים המקרים בהם נבעה התאונה מרשלנות חמורה ביותר אשר התאפיינה בנהיגה במהירות מופרזת, בחציית אור אדום, בעקיפה אסורה, בנהיגה מופקרת וכו', אשר בהם נגזר עונש של שנה וחצי עד שנתיים מאסר בפועל.
בין שני קצוות הקשת מצויים המקרים האחרים בהם נגרמה התאונה עקב רשלנות "רגילה", לא מיוחדת בקולתה ולא מיוחדת בחומרתה, ובהם נפסק עונש מאסר בפועל של 7 עד 10 חודשים.
השופטת שבח ביקשה להחשיב לחומרא את נסיבות התאונה ואת התוצאה המרה לפיה קיפדו את חייהם אם ובנה. מאידך, לקולא יש לקחת בחשבון את העובדה לפיה אין מדובר ברשלנות במדרג החמור ואת העובדה לפיה לא עבר המערער כל עבירה נוספת, דהיינו: נסע במהירות המותרת, לא נהג בהשפעת משקה משכר, לא דיבר בטלפון וכו'. כן יש לקחת בחשבון, לדעתה, את הנתון החשוב לפיו לא התכחש המערער לאחריותו לאירוע התאונה והודה בעובדות כתב האישום כבר בישיבה הראשונה, ללא הסדר טיעון, כמו גם את נסיבותיו האישיות החיוביות שהוצגו בפני בית משפט קמא במסגרת הטיעונים לעונש.
"שקלול נכון של כל הגורמים לעיל, אמור היה להביא לתוצאה בדבר עונש המתבטא, בין היתר, במאסר בפועל לתקופה של 8- 10 חודשים. מאחר ולחובתו של המערער יש לזקוף גם את גליון הרשעותיו, הכולל מספר הרשעות לא מבוטל , אם כי לא במדרג חומרה יוצא דופן, הרי יהא זה נכון "למתוח" את רמת הענישה אל עבר גבולה הגבוה יותר, ולהעמיד את תקופת המאסר בפועל על 10 חודשים".
