עו"ד עמוס ון-אמדן הגיש לבית המשפט העליון עתירה, שבה הוא מבקש להורות ללשכת עורכי הדין והעומדים בראשה לפרסם בביטאון הלשכה ('עורכי הדין') מאמר שכתב, שבו הוא מותח ביקורת על יו"ר הלשכה, עו"ד ד"ר שלמה כהן.
העתירה הוגשה נגד עו"ד אסתר לבני-פיירשטיין (יו"ר ועדת המערכת של ביטאון לשכת עוה"ד "עורך-הדין"), ראש הלשכה ד"ר שלמה כהן, עו"ד יצחק טוניק (עורך ביטאון לשכת עוה"ד), הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין וכן נגד 13 בעלי תפקידים נוספים.
בעתירה מסתמך העותר, בין היתר, על תקדים משנים עברו - שבו כפה בית המשפט העליון על מוסדות לשכת עורכי הדין, לפרסם מאמר ביקורת שהגיש ד"ר שלמה כהן, כאשר היה באופוזיציה...
בעתירה טוען עו"ד ון-אמדן, כי מאמר שכתב, ובו הוא מבקר את ד"ר שלמה כהן על חלקו, לכאורה, בהפצת החלטת הוועדה לשלטון החוק וזכויות האזרח (דצמבר 2001) - שהאשימה את צה"ל בפשעי מלחמה בעצם יישום מדיניות חיסולים, צונזר, משיקולים זרים, על-ידי 'נאמניו' של שלמה כהן בלשכה.
עו"ד ון-אמדן מציין, כי נסיבות ההחלטה דנן והפצת ההחלטה המאשימה את צה"ל בפשעי מלחמה, נבדקו על-ידי מבקר לשכת עורכי הדין ומסקנותיו פורסמו ברבים. המבקר מתח ביקורת על דובר הלשכה, וטיהר את שלמה כהן מאחריות לכך. וכך, "למין פרסום טיוטת דוח המבקר בעניין, שהועברה לתגובת כל הנוגעים בדבר בלשכה, מייצג העותר את דובר הלשכה בכל הכרוך בעריכת דוח המבקר בעניין".
בעתירה נטען, כי "עניין פרסום ההחלטה בכלל ומעורבות ראש הלשכה בדבר בפרט, הם בעלי חשיבות ציבורית של ממש לחברי לשכת עוה"ד ואף בקרב הציבור הכללי. ביתר שאת – שעה שהבחירות לראשות לשכת עוה"ד ממשמשות ובאות (6/03). זכותם של חברי לשכת עוה"ד וזכותו של הציבור לדעת אל נכון על מעורבותו של ראש הלשכה בכל הקשור והכרוך בפרסום ההחלטה, וזכותם לדעת את דעותיו של ראש הלשכה. דעתו של העותר לא היתה נוחה כלל ועיקר מדוח המבקר וממסקנותיו. לטעמו של העותר, מבקר הלשכה לא עשה את מלאכתו כדבעי, שכן הוא נמנע והתחמק מלמצות את הבדיקה במספר ענייניים מרכזיים ומכריעים באופן המטיל צל כבד ומוחשי על תקפות מסקנותיו".
מסיבה זו, מציין העותר, הוא כתב מאמר אותו ביקש לפרסם בביטאון. ביום 1.9.02 הוא שיגר את המאמר למערכת הביטאון, אך המאמר צונזר ולא פורסם עד עתה.
גם לאחר שהמאמר קוצר לפי דרישת מערכת הביטאון, הוא לא פורסם. יתירה מכך, הוא טוען, הפרסום טורפד ברגע האחרון לאחר שכבר היה בדרכו לדפוס: "ביום 18.9.02 בשעה 10:15 לערך, התקשר המשיב 3 [יצחק טוניק, י.י.] לעותר טלפונית ודיווח לו כי המשיבה 1 [אסתר לבני-פיירשטיין, י.י.] הורתה לו בליל אמש כאשר העיתון מצוי בדפוס, כי יוציא את המאמר. הטעם שנתנה לכך באוזניו היה כי פנו אליה חברי מערכת ובפיהם הסתייגות מפרסום המאמר וזאת בשל העובדה כי העותר ייצג את הדובר כאמור. המשיב 3 הוסיף כי עמד על כך שההוראה תינתן לו בכתב. משעה שאכן המשיבה 1 מסרה לו מכתב בעניין הוא הוציא את המאמר מהביטאון".
המדובר, טוען עתה העותר, בתואנות שווא. "התואנה להוצאת המאמר, העובדה כי הח"מ ייצג את הדובר, אינה אלא תואנת שווא, שכן הדבר צוין בצורה מפורשת וברורה על גבי המאמר, שעותק ממנו היה בפני כל חבר מערכת בעת הדיון במערכת הביטאון. יוצא כי התזמון של המשיבה 1 ואורח פעולתה לא היו מקריים כלל ועיקר, והם לוקים בחוסר תום לב בולט ובוטה, שכן טמונה בהם כוונת מכוון ברורה לגרום כי לא תהא אפשרות לעותר או לכל אחד אחר לבטל את פעולתה של המשיבה 1 בזמן, כך שהמאמר אכן יפורסם. המשיבה 1 אינה פועלת על דעת עצמה. פועלה בעניין בה בהשראתו ובהוראותיו של המשיב 2 [ד"ר שלמה כהן, י.י.] וזאת כחלק ממסע דיסאינפורמציה שיטתי שמנהל המשיב 2 בכל הקשור למעורבותו בפרסום ההחלטה וניסיונו למנוע כי ייוודע ברבים חלקו האמיתי בעניין".
