העיתונאית ג'ודית מילר: ממשל בוש לא בחל באמצעים

כנס נשים בתקשורת - "דילמות עיתונאיות" בשיתוף מרכז פרס לשלום אירח נשות תקשורת מובילות בארץ ובחו"ל. הכנס עסק בשאלות בהן: מעמד החיסיון העיתונאי וסיקור הסכסוך הישראלי ערבי.

אורחי כבוד בכנס: העיתונאית האמריקנית ג'ודית מילר, מי שישבה בכלא על סירובה לחשוף מקור עיתונאי, שמעון פרס המשנה לרה"מ ואנשי התקשורת: אילנה דיין, גיא פלג, סמדר פרי, מיקי רוזנטל, שמרית מאיר, געברה אל בדארי- כתבת אל ג'זירה. דברי פתיחה: נשיאת מועצת העיתונות כבוד השופטת דליה דורנר. עורכת ומנחה: יפעת זמיר.

את כנס התקשורת הבינלאומי כיבד בנוכחותו כאמור המשנה לראש הממשלה, שמעון פרס, אשר נשא נאום קצר וקרא להביט לעתיד ולא להתרפק על ההיסטוריה והטעויות שכבר נעשו.

את הפאנל שעסק בדיון בחיסיון עיתונאי פתחה השופטת (בדימ.), נשיאת מועצת העיתונות הישראלית דליה דורנר, אשר הדגישה את הצורך בחיסיון עיתונאי על-פי חוק. לדבריה, מוגדרת בישראל, תרבות של הדלפות להבדיל מתרבות של מסירת מידע. השופטת (בדימ.) הדגישה את הצורך להגדיר את החיסיון העיתונאי כחוק אשר יאפשר לעיתונאות החופשית להמשיך ולהתקיים כשהיא ניזונה ממקורות אמינים אשר מפקידים בבטחה את המידע בידי העיתונאים.

ג'ודית מילר, עיתונאית לשעבר של הניו-יורק טיימס, הדגישה את החשיבות של חובת הדיווח ושמירה על נאמנות למטרה – קרי להביא לציבור חדשות מאוזנות. מילר הדגישה את הצורך של העיתונאים להתאגד יחד כדי להשיג מטרות אלה, וכדי להיות מסוגלים לחזור לעקרונות העיתונאים הטובים והישנים.

נזכיר, כי מילר נשלחה לכלא לאחר שסירבה לחשוף את זהות המקור שהדליף לה את שמה של סוכנת ה-CIA ואלרי פליים. הניו-יורק טיימס, בו עבדה, התגייס תחילה למענה אך לאחר השחרור ממעצר הותקפה מילר מצד עורכי העיתון וכתביו, בחלקם, בשל פעולותיה בפרשה ובשל דיווחים לכאורה שגויים ומגמתיים בנושא נשק להשמדה המונית של נשיא עירק לשעבר, סדאם חוסיין.

מילר שוחררה מהכלא לאחר שקיבלה מהמקור אישור, חתום ובעל-פה, לחשיפתו.

"ממשל בוש לא בחל באמצעים כדי לשכנע באיום של סדאם חוסיין", אמרה מילר. את ה-6 ביולי 2005 הגדירה מילר כיום שבו ניסתה להגן על המקור שבזמנו לא הסכים לחשוף את זהותו ובכך ראתה משימה. "זה לא דומה לשום דבר שעשיתי כעיתונאית", העידה, וסיפרה על חווייתה הקשה בכלא וכל זאת – בשל נאמנות למקור.

ארבעה חודשים בלי אוויר

"שכחתי איך נראים ירקות ופירות, התאים היו חשוכים, בלי אוויר במשך ארבעה חודשים". מילר הוזמנה לכנס אשר כאמור נערך במסגרת פסטיבל נשים, ואמרה, כי בכלא פגשה "נשים מדהימות אשר היו למעשה אזרחים דרגה ב'. "הרווחתי", הוסיפה, "כשנחשפתי לחלקים במדינה שלי שלא הכרתי קודם. חשבתי שאין לי ברירה, והייתי עושה זאת שוב, אבל הייתי רוצה לגור במדינה בה אין את הצורך להתלבט בשאלה זאת. מילר הזכירה, כי בשעה זו יושב בכלא העיתונאי ג'וש וולף, אשר סירב גם הוא להסגיר וידאו בשל הרצון להגן על מקורותיו. לדבריה, מאחר שאינו עובד במערכת גדולה אשר יכולה לסייע לו "הוא ישב עוד מספר חודשים" ולכך, "צריך מגן פדרלי אשר יגן על עיתונאים ועל יכולתם להגן על המקורות שלהם".

לדברי מילר, המאמץ להגן על מקורותיהם של העיתונאים מגיע בזמן של משבר כלכלי – רבים מקוראי העיתונים נעלמים. מילר מדברת על קצב מואץ ב-12 החודשים האחרונים (עד ספטמבר) כש-50 עיתונים גדולים בארצות הברית איבדו קוראים רבים. הוושינגטון פוסט למשל איבד 4% מקוראיו מ-2000, ובעיקר מדובר בקוראים צעירים וזאת, עוד לפני עידן האינטרנט אשר לכאורה עומד מאחורי אותם נתונים.

לכן, הקונפליקט של העתונאי כשהוא מנסה להגן על המקור, בזמן שהוא נלחם גם על העובדה, הופך את העבודה לבעייתית ופעמים רבות גורם לפגיעה באמינותו. בנוסף, מטשטשים הבלוגרים, לדבריה, את הקו המפריד בין רכילות או דעה לחדשות. "הגופה של אנה ניקול סמית והקרחת של בריטני ספירס מקבלים יותר חשיפה מהילרי קלינטון ומננסי פלוסי, שתי נשים מרכזיות בפוליטיקה האמריקנית.

מילר אמרה, כי הדחיפה לחדשות רכות רחוק מהמשימה העיקרית – לחנך את הקוראים ואת האוכלוסיה לחדשות חשובות ומשמעותיות, והמפתח לחוק הפדרלי הוא עיתונאות שמקבלת תמיכה גם בתוך עצמה וגם מצד האנשים שעליהם היא מנסה להגן. הדבר שיאפשר את עבודת העיתונאי הוא הבאת חדשות מאוזנות.

לאחר דבריה של מילר נערך פאנל שעסק בחיסיון מקורות עיתונאים, בו השתתפו המשפטנית ועיתונאית אילנה דיין, העיתונאי גיא פלג, העיתונאי ותחקירן מיקי רוזנטל ומנחת הפאנל יפעת זמיר.

דיין אמרה באופטימיות כי בישראל ככל הנראה לא יכול להיות מקרה דומה לזר של מילר, מאחר שהשופטים בארץ לא היו שולחים עיתונאי לכלא וזאת בשל העובדה כי בישראל אומנם אין הגנה פורמלית על חיסיון עיתונאי אך ההגנה הבלתי פורמלית חזקה מאוד.

האם באמת מדובר בבטחון המדינה?

פלג אמר, כי המונח 'בטחון המדינה' לעתים משמש את הרשויות לנסות ולכפות על העיתונאי להסגיר את המקור ובכך למעשה לפגוע באתיקה העיתונאית. נזכיר, כי פלג סיקר אירועים בטייבה במסגרתם לכאורה השליכו המתפרעים אבנים אשר לדבריו – לא פגעו בשוטרים. המשטרה דרשה את הקלטות אשר יכלו לסכן את אמינותו שלא לדבר על בטיחותו.

רוזנטל אמר, כי קיימת דילמה כשמדובר במקורות אשר מבצעים עבירות אך הדגיש גם את קלות "הסחיטה על ההדק" של הרשויות. רוזנטל הדגיש את המצב החמור לטענתו, לפיו ניתן אישור למשטרה ולשב"כ להאזין ולשחזר חלק משיחות הטלפון של קצינים בכירים בצה"ל בזמן המלחמה.

לסיכום, ציינה דורנר, כי אל למשטרה לראות בעיתונות כזרוע שלה.