|
|
[צילום: אריה המר, עכבר העיר]
|
|
|
|
|
בתחילת היצירה החדשה של הלהקה הקיבוצית - "ייפוי כוח", שפתחה את פסטיבל האביב הבינלאומי בראשון לציון, מציג היוצר רמי באר את שני החומרים העיקריים המהווים נדבך ליצירתו: האחד הוא דואט הנרקד על ספה והמתאר מערכת יחסים מורכבת בין בני זוג - דואט הבנוי היטב שכבר הועלה על הבמה מספר פעמים בעבר. החומר השני הוא הטקסט "ייפוי כוח" של דוד אבידן שנשזר בתוך קטעי הקולאז' המוזיקליים המלווים את היצירה, ואולי עוסקים במצב הרוח הלאומי.
לאורך היצירה רקדנית תלויה כחיה ניצודה על חבל או אולי היא עפה גבוה מתוך תחושת חופש, וכשרגליה על הרצפה היא רצה, עוד ועוד. לאן? - על המקום.
מרתק לעקוב איך באר משתמש בחומרים התנועתיים בקומפוזיציה מופשטת. הפתרונות פשוטים אבל יעילים. כמוטיב חוזר שמחלק את זמן היצירה רוקדת הקבוצה אותם חומרים תנועתיים באוניסונו, אלא שבכל פעם הרקדנים ממוקמים במקום אחר ובכיוונים שונים, כך גם פיסות כוריאוגרפיה מתוך דואט הפתיחה הנמתחים לאורך היצירה.
הרמה הטכנית של הלהקה טובה ובולטות הרקדניות רננה רנדי ואילנה בלסן. ובכל זאת החומרים התנועתיים נראים קצת דה ז'ה וו. התנועה זורמת באופן אקספרסיבי שאותו יודע באר לפתח במקצועיות רבה. מה שחסרה זו רעננות תנועתית. כמו בעבר, היצירה בנויה היטב, קליטה והטקסט של אבידן צובע אותה באור מקומי.
מעין שקיעה לתוך אפתיה
