"לא היתה המרדה נגד ברק, אלא מניפולציה"

לאחר שש שנות משפט, זוכה פעיל הימין הקיצוני, טירן פולק, מאשמת המרדה. פולק הועמד לדין בעקבות התבטאות קשה נגד ראש הממשלה דאז, אהוד ברק. בהתבטאות ששודרה בערוץ 2 אמר פולק בין היתר "דמו בראשו" ו"מי שיעז לשלוח חייל עם נשק כלפי יהודים, זה יהיה הסוף שלו".

דבריו באו כתגובה לשאלות שהוצגו לו על-רקע הסכמי קמפ דיויד ופרסומים כי בכוונת ברק למסור לרשות הפלשתינית שטחים ביהודה ושומרון, ולחלק את ירושלים.

שופטת בית משפט השלום, שלומית דותן, קבעה כי דבריו של פולק אינם עולים כדי פרסום המרדה. היא כתבה כי מדובר בתגובה של פולק וחבריו ל"מצב היפותטי לחלוטין שבו יאולצו מתיישבים יהודים להתפנות בכוח מבתים על-ידי חיילים חמושים של צה"ל". הדברים "אינם מתייחסים להחלטה שהתקבלה בפועל על-ידי ממשלת ישראל והם אינם עוסקים בתגובה למציאות קיימת ממילא פוחת החשש כי הדברים יגרמו לביטויי שנאה ואי נאמנות מצד חלקי אוכלוסיה במדינה כלפי רשויות השלטון".

מותר להשמיע ביקורת

"הנפש אינה סובלת התבטאויות האוצרות בחובן מסר אלים", כתבה השופטת שהביעה את מורת רוחה מההתבטאות. היא הוסיפה כי אירוע רציחתו של ראש ממשלה בישראל "צריך לשמש תמרור אזהרה עבור מנהיגי ציבור ועבור צאן מרעיתם כאחד, בפתחו של כל שיח בציבוריות הישראלית - נוקב וחריף ככל שיהיה".

אולם, הוסיפה השופטת, אין משמעות הדבר "כי ייאסרו מעתה ואילך כל ביטויי הביקורת המוטחים כלפי הממשלה והעומד בראשה. שיקום ההסדר החברתי ואיחוי הקרעים בציבור הישראלי מחייבים את הדאגה לשמור על הכבוד ועל הנאמנות שראוי לנהוג במנהיגי הציבור ובמוסדות השלטון. יחד עם זאת אין משמעות הדבר שהותרה הרצועה וניתנה הרשות לפגוע בחופש הדיבור".

השופטת כתבה עוד בהחלטתה כי אינה מסכימה עם התביעה שיש לקרוא בדברי פולק "את כל אותן משמעויות קשות וחמורות שהן הנותנות טעם המרדה בדברים".

"הפשרה - תוצאה של מניפולציה תקשורתית"

בא כוחו של פולק, עו"ד נפתלי ורצברגר אמר כי כל הפרשה באה לעולם בשל מניפולציה של התקשורת. לדבריו, כתב ערוץ 2 הודה כי למעשה הראיון היה באורך 20 דקות אך שודרו רק 30 שניות ממנו, ובהן הובאו רק האמירות הקיצוניות ביותר שהיוו "הדובדבן של הקצפת". ורצברגר הוסיף כי יחד עם זאת, באמירות הללו על אף שהיו קיצוניות לא היה אלמנט של המרדה שכן "כדי שיהיה המרדה זה צריך להיות קריאה פוטנציאלית לעשות מהפכה. ולא היה בטוי כזה".

ורצברגר מאשים את הפרקליטות בהקשר זה ב"יד קלה על ההדק", וזאת "למרות הצהרותיה על מדיניות של סובלנות וחופש". לדבריו פולק הוא ממשפחה נפגעת טרור [שתי אחיותיו נרצחו בפיגוע בקו 18 ר.א.], הוא חדל מפעילות התחתן וחי את חייו, "הפרקליטות התעקשה על המשפט רק בגלל הדימוי הכהניסטי שלו".

יחס מפלה כלפי פעילי הימין

יתירה מכך ורצברגר מאשים את המשטרה והפרקליטות ביחס מפלה כלפי פעילי ימין. ניתן לדבריו להשוות את היחס שקיבל בשארה אשר יואשם כפי הנראה בבגידה "ההתייחסות של המשטרה והפרקליטות, אליו כאל ג'נטלמן", לעומת היחס העוין כלפי פעילי הימין "סוגרים להם את כל דרכי הביטוי וגם כאשר פתחו משרד קטן, הוצאו נגדם צוים כאילו היו תנועת טרור. כל זאת תחת גיבוי המערכת המשפטית. האוירה היא אנטי ימין באופן מובהק. המערכת משדרת שכל מה שהוא ימין הוא סכנה לשלום הציבור".

ורצברגר מתייחס גם לביקורת שהטיחה השופטת בשני הצדדים על 'משיכת' זמן מכוונת של המשפט. השופטת ציינה כי המחוקק קבע שיש להגיש כתב אישום על עבירת המרדה בתוך שנה, אחרת חלה התיישנות. "הדעת נותנת כי תקופת ההתיישנות הקצרה נובעת מכך שעבירות ההמרדה באות להתמודד בעיקר עם התבטאויות ופרסומיים המשפיעים על דעת הקהל בטווח הקצר ומסיבה זו רצוי לסיים את הליכי החקירה במהירות ולהעמיד נאשמים בעבירות אלה לדין במקרים המתאימים בתוך זמן קצר מיום המעשה". לפיכך, היא הוסיפה, מה הטעם "אם לאחר כתב האישום מנהלת התביעה את ההליך המשפטי בעצלתיים?".

אכן זוהי טקטיקה מכוונת של ההגנה, אמר ורצברגר. "בתקופה שאחרי רצח רבין הוגשה שורת כתבי אישום ונוהלו משפטי בזק. תפסו כל מיני אנשים מקרית ארבע שהתלהבו מול המצלמה, והתבטאו ואחר כך הוגשו כתבי אישום. אנשים נשפטו ונשלחו למאסר. החיים לימדו אותנו שהדיונים הנעשים תחת רושם נראים אחרת. האוירה הציבורית משפיעה על בתי המשפט. המרחק אכן נותן פרופורציה".