בהחלטה תקדימית דחה ביהמ"ש העליון (22.4.07) את ערעור רשות המיסים על פסק הדין שקבע כי המועד הקובע לצורך עצירת מרוץ ההתיישנות, הוא מועד משלוח הצווים.
חשיבותה של הפסיקה היא לנישומים פקיד השומה דוחה את טענותיהם נגד הצו שהוצא לו, הנוקב בסכום אותו פקיד השומה סובר שעל הנישום לשלם. החלטה על טענה נגד קביעת פקיד השומה חייבת להינתן בתוך שנה. במידה ולא התקבלה ההחלטה תוך שנה, רואים את ההשגה כאילו התקבלה. לעניין זה, עלתה בפני בית המשפט השאלה מהו המועד בו פקיד השומה מחליט בהשגה.
ההלכה בעניין זה, עד לא מכבר, הייתה כי מהרגע בו קבע פקיד השומה את המס בצו, קרי דחה את ההשגה, נפסק "מרוץ הזמנים" בין אם הומצא הצו לנישום ובין אם לאו. הלכה זו, הלכת ביר, קבעה כי נישום אשר טרם קיבל את החלטת פקיד השומה בהשגתו, אף אם חלפה שנה מאז הגישה לרשויות המס, אינו יכול לראות בהשגתו ככזו שהתקבלה, הואיל ופקיד השומה אינו חייב לשלוח את הצווים בתוך המועד הקבוע (שנה), ובתנאי שקבע בצו את סכום המס הסופי בתוך המועד כאמור.
השופטת מרים מזרחי מבית המשפט המחוזי בירושלים פסקה כי מרוץ הזמנים מתחיל רק מיום שהוצאו הצוים לנישום, ולא מיום בו התקבלה בפועל ההחלטה, אשר אפשר ויהיה ימים או שבועות קודם לכן. רשות המיסים התנגדה נחרצות לפסיקה זו ולכן ערערה עליה, באמצעות עו"ד ליבליין מפרקליטות המדינה לביהמ"ש העליון. עורכי הדין ממשרד עו"ד דורון, טקוצקי, עמיר, מזרחי ייצגו את הנישום, משה סמי.
ביהמ"ש העליון סתם את הגולל על גישת רשות המיסים והבהיר מפורשות, כי המועד הקובע לצורך עצירת מרוץ ההתיישנות הינו מועד משלוח הצווים ולא המועד בו מחליט פקיד השומה לעניין גובה המס בצו.
החלטה תקדימית זו, סוברים במשרד עו"ד דורון, טקוצקי, עמיר, מזרחי, תכניס וודאות לחיי הנישומים, אשר עד כה לא יכלו לכלכל צעדיהם בבטחה אף לאחר חלוף המועד הנתון לפקיד השומה בחוק למתן החלטה בהשגה (שנה). מעתה אין פקיד השומה רשאי להניח את הצו ב"מגירתו" וחייב הוא ליידע את הנישום לגבי החלטתו בהשגה ולגבי סכום המס בצו במסגרת תקופת השנה הנתונה לו לשם כך על-פי פקודת מס הכנסה.
את רשות המיסים ייצג עו"ד ליבליין מפרקליטות המדינה. את משה סמי ייצגו עוה"ד יואב ציוני ואייל וגנר. את חברת אייקפוד ייצג עו"ד סביון סגרון.
