יום ההוקרה למערך המילואים החל מדי שנה בל"ג בעומר מזמן מפגש עם אנשי מילואים הנמצאים הרחק מאור הזרקורים, והחברה הישראלית חבה להם חובה גדולה. המילואימניקים תורמים ממיטב מרצם וזמנם למענה, וכך ניתן למצוא לא אחת כאלו אשר בחרו לתרום הרבה יותר.
כך למשל סגן אלוף (במיל.), הרב גדעון לנגמן, המשמש כרב צבאי בחטיבת הזקן (יגאל אלון). במשך 41 שנים(!) הוא משמש בתפקידים שונים. במלחמת ששת ימים שירת כלוחם וכחובש, ובמשך 30 השנים האחרונות הוא רב צבאי.
כאשר הוא נשאל לגילו, הוא משיב 65 ומיד מתקן: 65.5, משל יש לחצי איזושהי משמעות בגילו, אך הוא בשלו: אפילו לפרטים הקטנים יש בעיניו משמעות. זה אולי מה שגורם לו גם בגיל שכזה לקפץ בג'בלאות יחד עם "יותר צעירים", כלשונו. הגוף הולך ונותן אותותיו ברבות השנים, אך הרוח נשארת צעירה. אצל הרב לנגמן המילה "חשוב" היא מילה מנחה לאורך הראיון. כאשר הוא נשאל לסיבה שבחר להמשיך ולהתנדב למילואים שעה שאנשים בגילו נמצאים הרחק מן הצבא, הוא עונה: חשוב לעשות, חשוב לתרום מהידע ומהניסיון המבצעי".
והוא אכן תורם. למי? לצה"ל, לעם ישראל ולמשפחה. כן, גם למשפחה שיושבת בשכונת בית וגן בירושלים. ללא החיילים, הוא מסביר, גם הם היו תחת מתקפה של האויב. כאשר החיילים רואים אותו הם רוחשים אליו כבוד, ואם העיז לא להגיע באחת התעסוקות הוא מיד "חוטף" מבול של טלפונים על איפה היה ולמה לא בא.
לנגמן שירת תחת שלושה רבנים ראשיים לצה"ל - גד נבון ז"ל, ישראל וייס והאחרון שבהם הרב אבי רונצקי. בכל אותן תקופות, לדבריו, קיימת היענות גבוהה להתנדב למילואים. "אצלנו אוהבים לשרת", הוא אומר בגאוות יחידה. "רבים רוצים להמשיך ולהתנדב, ויש המון מוראל ורצון, כמסורת הראשונים יצחק שדה, משה דיין, וייבדל לחיים ארוכים אריק נחמקין".
גם על המצב יש לו מה לומר. כמו כולנו גם הוא שמע על דוח וינוגרד, שהציג חלק מכשלי מלחמת לבנון השנייה. "צריך יותר חיזוק, המצב לא פשוט. אבל צריך לראות גם את הדברים הטובים, את חצי הכוס המלאה. כמו שאומרים על וילנא - חלק מאנשיה צדיקים וחלקם חטאים, השאלה על מה אתה מסתכל. מתוך שרואים את הטוב מתחזקים, אחרת זה מחליש. גם במילואים יש כאלו שעושים את העבודה ויש כאלו שגומרים הולכים, עושים את המינימום, ראש קטן. צריך לראות את הטוב".
את יום ההוקרה למילואים הוא לא כל כך מכיר, אבל חושב שחשוב שיהיה. "זה תורם לתודעה. אנשים מתמסרים לשירות והדבר הזה עולה להם בכסף, בימי עבודה ובמיוחד פוגע הדבר בעצמאים". הוא מצטרף לטענות כי המדינה אינה עושה די למען המילואימניקים, וצרכה לתת יותר הטבות במיסים, בקניות ועוד, "אבל זו לא סיבה להשתמט ממילואים".
השירות של הרב לנגמן היום שזור בחוט ארוך לקרבות עבר. בערגה הוא מזכיר חלוף 40 שנה ממלחמת ששת הימים. הוא נזכר בקרבות הקשים, בזחל"ם הראשון שפרץ בציר חטיבת הזקן ברמת הגולן, בדם הרב שנשפך בקלא ובזעורה, בחיילי גולני שנשכבו על הגדרות בתל-פאחר ותל עזזיאת בקרבות גבורה. "מאז ועד היום עושים מילואים בגבורה". אותה חטיבה, אנשים אחרים, אבל הרב לנגמן לעולם נשאר בשירות אות והוא מגדיר כ"יום ליום יביע אומר", והמלאכה טרם נשלמה.
