בית הדין לעבודה הורה למעביד פרטי לשלם פיצויים בסך 15 אלף ש"ח לעובד שפוטר לאחר 15 שנות עבודה. זאת בנוסף לפיצויים שהגיעו לו בגין פיטוריו. הפיצויים נפסקו לו באו עקב פיטוריו באמצעות שיחת טלפון. בית הדין קבע כי אופן זה של פיטורים מהווה "פיטורים לא הוגנים", תוך שלילת זכותו של העובד להגן על מקום עבודתו וזכויותיו.
משה שמיר, הועסק כנהג משאית במשך 15 שנים בחברת צבר ברזל הספקה ושיווק מתכת בע"מ. ב-18.1.2004 עבד באזור בית שמש. הוא נתבקש על-ידי החברה לנסוע לכיוון מושב שדה אליעזר הנמצא
באזור חצור הגלילית. שמיר ביקש לדחות את הנסיעה לצפון ליום המחרת, ואף הבטיח לצאת מוקדם מביתו על-מנת להגיע לשדה אליעזר
בשעות הבוקר המוקדמות. שמיר אף הסביר למעבידו כי הוא עייף מאוד. אך המנהל שלו הודיע לו כי אם לא יבצע את הנסיעה הוא יפוטר. שמיר הגיע למשרדי החברה בשעה 16:00 ושם קיבל הודעת פיטורים. הוא אף נדרש להשיב באופן מיידי את הרכב ואת הטלפון הנייד שקיבל מהחברה.
עוד למחרת אותו יום הגיע שליח לביתו של שמיר ומסר לידיו מכתב
פיטורים המאשר שהפיטורים בוצעו. "שמיר ביקש להיפגש עם המנהל, מר רוזה, על-מנת לקבל הסבר על סיבות הפיטורים ולשכנע אותו לחזור בו מצעד הפיטורים, אולם מר רוזה התחמק והתעלם מכלל פניותיו של שמיר ולא הסכים להיפגש איתו. במקום זאת, התבקש שמיר, לאחר מספר ימים, על-ידי מנהלת החשבונות של הנתבעת להגיע למשרדיה על-מנת לערוך גמר חשבון עם סיום עבודתו".
פיטורים בטלפון - השפלה
שמיר תבע באמצעות ב"כ עו"ד רבקה הדר את החברה בגין פיטורים
"שלא כדין ובחוסר תום לב". לטענתו פיטוריו באמצעות שיחת טלפון גרמו לו להשפלה ולפגיעה והוא חש ש"פיטוריו נעשו כלאחר יד, חרף עבודתו ארוכת השנים (15 שנה) אצל חברה, ואת עלבונו זה הוא תובע".
מנגד, החברה טענה באמצעות ב"כ עו"ד ד"ר שמואל סעדיה ועו"ד עמית המפל, כי מדובר בעובד בעייתי וכי הליך פיטוריו היה כדין. החברה טענה עוד כי "ההחלטה לסיים את יחסי העבודה בינה לבין שמיר הייתה תולדה של חוסר שביעות רצון מתמשך מתפקודו ועבודתו אצלה, אשר שמיר היה שותף מלא לו. החברה הדגישה את הפררוגטיבה הניהולית שלה כמעביד ואת זכותה לא להמשיך להעסיק עובד שלה. לטענתה, מאחר והינה גוף פרטי חובת השימוע אינה חלה עליה, ובכל מקרה לא בצורה ובהיקף המתחייבים מגוף ציבורי או דו מהותי. לחלופין טוענת החברה כי חובה זו קוימה על ידה במלואה, שכן לשמיר ניתנו הזדמנויות מספיקות לשטוח את טענותיו ולהציג את עמדתו בטרם התקבלה ההחלטה הסופית על פיטוריו".
פיטורים שלא כדין
בית הדין קיבל את טענותיו של שמיר וקבע כי על החברה לפצות אותו בגין פיטורים שלא כדין.
השופט ד"ר יצחק לובוצקי כתב בהחלטה כי מתצהירו של המנהל רוזה עולה כי 15 שנות עבודתו של שמיר הסתיימו בהנחייה המיידית להחזיר את הרכב והטלפון הנייד "אני סבור כי התנהלות מעין זו אינה הולמת מעביד, ומהווה התנהגות בחוסר תום לב. ודי בכך כדי להגיע למסקנה כי פיטוריו של התובע בנסיבות כמבואר לעיל, בוצעו שלא כדין.הכלל הבסיסי, בכל הנוגע לפיטורים במקום עבודה פרטי, הוא זכות המעביד, כחלק מהפררוגטיבה הניהולית הנתונה לו, לקבוע את מצבת העובדים שלו ולשכור ולפטר עובדים כרצונו, כפוף למגבלות הנקובות בחקיקה, בהסכם קיבוצי, או בהסכם אישי. זכות הניהול של המעביד צומחת מהיות המפעל קניינו".
עם זאת, הוסיף השופט, "לפררוגטיבה זו גבולות. אין היא זכות אבסולוטית של שליט כל יכול. לצד זכותו הניהולית של המעביד עומדת זכותו של העובד למקום העבודה, המהווה מרכז חיים ומקור פרנסה לעובד. הזכות לעבודה אף הוכרה בפסיקה כערך בפני עצמו, ומשהעמיד העובד לרשות המעביד את כוח העבודה שלו, נוצר קשר של העובד למקום העבודה, העולה כדי זכות מעין קניינית של העובד על מקום העבודה. זכויות אלה הן שיעמדו לעובד בבוא המעביד לממש את זכותו הקניינית במפעלו. אלו זכויות שאין המעביד יכול לנהוג בהן ככל העולה על רוחו, ובשרירות. על כן, אחת ממטרות משפט העבודה המודרני היא הגנה על מקום העבודה של העובד, והגנה על זכותו לעבוד".
השופט קבע עוד כי "חובת תום הלב המוטלת על המעביד באה לידי ביטוי באופן מיוחד, בשלב של סיום יחסי העבודה, ובעיקר כשסיום היחסים בא מיוזמתו של המעביד ובניגוד לרצונו של העובד, דהיינו, כשהמעביד מבקש לפטר את העובד. זאת, בשל הפגיעה הבלתי נמנעת במעמדו של העובד, בזכותו לעבוד ובגדיעת מקור פרנסתו . לפיכך, נקבע כי כאשר מעביד מפטר עובד, בין שמדובר במעביד פרטי ובין שמדובר במעביד ציבורי או דו-מהותי, עליו לעשות כן בתום לב ומתוך שיקולים רלוונטיים".
גוף פרטי אינו רשאי לפטר בשרירות ושלא בתום לב, הוסיף השופט, "גם כשבוצעו הפיטורים מכוח זכותו הקניינית של המעביד לפטר", פיטוריו של שמיר "על אתר, באמצעות שיחת טלפון", שללו את זכותו להגן על מקום עבודתו וזכויותיו "ובכלל זה הזדמנות להשמיע את דברו בפני החברה בטרם קבלת ההחלטה בעניינו. פיטורי שמיר על-ידי החברה בשיחת טלפון מעידים על דרך התנהלות
פגומה בה בחרה החברה על-מנת להיפטר משמיר. פיטורים על אתר, בשיחת טלפון ללא מתן הזדמנות לעובד להיפגש פנים אל מול פנים עם המעביד ולהציג בפניו את עמדתו, הנם התנהגות שלא בתום לב ותוך הפרת חובת ההגינות המוטלת על החברה כמעביד, עם סיום יחסי העבודה. פיטורים שנעשו שלא בתום לב הינם פיטורים פגומים...פיטורים מעין אלה פוגעים בכבודו של שמיר הן כעובד והן כאדם. פגיעה בכבוד היא גם פגיעה חוקתית, שהרי חוק יסוד האדם וחירותו בא להגן על הכבוד, לצד ההגנה על הקניין".
השופט אף מתח ביקורת על הדרישה מהנהג לבצע עבודת הובלה נוספת באותו יום. "אין ספק כי ביצוע עבודת הובלה נוספת באזור חצור הגלילית, הייתה מעמידה את יום עבודתו של שמיר על למעלה מ-12 שעות עבודה, שהרי על שמיר היה עוד לשוב למשרדי החברה בראשון לציון ולבצע עבודת העמסה ליום המחרת. לאור האמור לעיל, אני סבור כי החברה הפרה את חובת תום הלב המוגברת המוטלת עליה בפיטורי שמיר, תוך פגיעה קשה במעמדו ובכבודו העצמי כאדם וכעובד. פגיעה שאני מוצא לנכון ליתן לה ביטוי על דרך חיוב החברהת בתשלום פיצוי כספי כולל בגובה 15,000 ש"ח (סכום שהוא גבוה ממשכורת חודשית אחת של התובע)".
