|
|
[צילום: האגודה למלחמה בסרטן]
|
|
|
|
|
סוד גלוי הוא כי שכיחות הביקורים במרפאות קופות החולים והשימוש בשירותי הרופאים בישראל הם מהגבוהים בעולם. ממוצע הביקורים השנתי לנפש נמדד בסטטיסטיקה האחרונה ב-12 בשנה, למרות שהנתונים על שיעורי תחלואה בישראל אינם מחייבים ביקורים תכופים אלה.
מדוע הממוצעים בישראל גבוהים כל כך? על שאלה זו ניסה להשיב מחקר על קופות החולים ומערכות היחסים בין חבריהן למוסדות. את המחקר ערך מכון "סקרים" בירושלים.
שירותים סמויים
קובע המחקר: תפקידו הגלוי של מוסד רפואי הוא ריפוי ומניעת מחלות. אולם, כאשר הסתבר כי שיעורי השימוש בשירותי המוסד גבוהים מהמקובל - הועלתה הסברה כי הביקורים השכיחים אינם רק לצורך קבלת השירותים הגלויים, אלא בשל הרצון ליהנות ממספר הטבות סמויות. דבר זה נעשה, שלא ביודעין, מאחר שכל ביקור אצל רופא מוצדק על-ידי החולה במיחושים שונים.
כדי שרופא יוכל לאבחן בצורה יסודית את מחלתו של הפונה אליו, שומה עליו להיות איש-שיחה סבלני וליצור אווירה נוחה, שבה יוכל החולה לספר את המעיק עליו, גם כאשר אין החולה מתרכז במיחושיו בלבד. את המציאות הזו מנסים המבוטחים לממש, עד כדי הפרזה. יש לזכור שאוכלוסיית המבוטחים מורכבת בחלקה ממשפחות-עולים, אשר עם עלייתן ארצה, התפרקו ונותקו מחברים וידידים שונים שהיו להן בארץ המוצא. הרופא בקופת-חולים משמש, איפוא, לאותם בני-משפחה כאמצעי נוח וכמקור לפורקן ולהרגעה. הרופא, שלא תמיד עומד במבחן, ואינו עונה, לעיתים על המצופה ממנו - יוצר תסכול נוסף אצל הפונים אליו.
אחת מתכונות המחלה היא הצידוק שהיא מעניקה לכישלון. האדם אומר לעצמו: "אני, למעשה, בסדר. נכשלתי רק בגלל המחלה... כך משמשת המחלה כתירוץ לכישלון, הן על-ידי הפרט והן על-ידי החברה, ולכן פונים מבוטחים רבים אל הרופא, כדי לתת לגיטימציה, גם בלא יודעין, לכישלונם הכלכלי או החברתי באמצעות המחלה".
חוסר נכונות
עורכי המחקר סבורים כי נוצרת סתירה בין ציפיות המבוטחים לבין נכונותם של הרופאים. אלה האחרונים אינם מוכנים להביא לסיפוק אותם צרכים בלתי רפואיים, אם משום העומס הגדול, חוסר הזמן, או הלחץ של המבנה הרפואי. המחקר העלה כי יש חוסר נכונות בולט מצד הרופאים להסכים ולקבל את הגדרת התפקיד הנכפה עליהם על-ידי המבוטחים. מסתבר שיש קבוצת רופאים קטנה, הנוטה לספק את הצרכים הסמויים של המבוטחים, וזה מביא, כמובן, לביקורים תכופים.
אחת המסקנות המעשיות של המחקר היא שיש לשנות את תדמית הרופא בחברה המודרנית. אם יוגדר מחדש תפקיד הרופא, הן על-ידי חינוך בבתי הספר לרפואה והן על-ידי חינוך הציבור - תמצא האוכלוסיה דרכים אחרות כדי לספק אותן דרישות, שאינן נענות על-ידי הרופא בקופת החולים.
