|
|
רוני בר-און [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
ארגון דוברי הרשויות המקומיות בישראל דורש משר הפנים לשנות את ההנחיה בעניין תביעות דיבה המוגשות על-ידי רשות מקומית, נבחריה או עובדיה נגד עיתונאים. על-פי הנחיית משרד הפנים, הגשת תביעת דיבה על-ידי רשות מקומית, נבחריה או עובדיה, מחייבת את אישור מועצת העיר וכן אישור של ועדה מיוחדת במשרד הפנים.
ארגון הדוברים קובל כי הנחיית השר רוני בר-און בכל הנוגע להגשת תביעת דיבה על-ידי רשות מקומית, נבחריה או עובדיה, נגד אמצעי התקשורת, כובלת את ידי הרשויות המקומיות ובבסיסה היא אנטי-דמוקרטית. "ההנחיה הקיימת הינה תמוהה ומקוממת, נטולת היגיון וחוטאת לצדק הבסיסי. זוהי הנחיה שהציבור הרלוונטי אינו יכול לעמוד בה", אמר עו"ד דן חי המייצג את דוברי הרשויות.
ארגון דוברי הרשויות המקומיות אינו מייצג את כלל הדוברים ברשויות, אשר ככל הידוע 40-25 אחוזים מהם הינם יועצים חיצוניים. הנטייה בקרב רוב ככל הדוברים היא שלא להגיש תביעות דיבה נגד עיתונאים. כך למשל, סכסוך רב-שנים, שהחל בשנת 2002, בין אחת העיריות בצפון לאחד המקומונים, מעולם לא הגיע לכדי תביעה. "כפי שאני מכיר את ראש העיר שלי", אמר ל-Nfc שלא לייחוס אחד מדוברי העיריות, "כמו כל ראש עיר חכם אין לו עניין לתבוע את התקשורת. אין לנו שום עניין להתעסק עם התקשורת, שאותה אנו צריכים. יש כאן יד רוחצת יד. מעולם לא תבענו על ידיעות שקריות, ולעניות דעתי מעולם לא נעשה זאת".
אולם דוברי הרשויות המקומיות, שכאמור אינם מייצגים את כל מגוון הדעות בקרב הדוברים, טוענים כי הם נאלצים להזים, כמעט מדי יום, טענות דמיוניות ושקריות, שנאמרו בכוונה תחילה או בהבל-פה לעיתונאי זה או אחר, מתוך אינטרסים צרים ומשיקולים זרים. ברור הוא כי זוהי טבעה של עבודת התקשורת. אולם, פעמים רבות נתקלים דוברי הרשויות המקומיות בעיוות תגובותיהם, בהוצאת הדברים מהקשרם, בפרסום דברים שלא נאמרו מעולם, ובכך בהוצאת דיבתם של עובדי הציבור וראשי הרשויות.
בהגשת תביעת דיבה ולשון הרע, טוען ארגון הדוברים, כי יש משמעות רבה לא רק לאסטרטגיה, אלא גם לטקטיקה. לדבריהם, חשוב לעתים להפתיע את הגורם ה"נתבע" ולעצור באופן מיידי את פרסומיו שלוחי הרסן. במקרים אחרים עדיפה טקטיקה של "הרדמה", על-מנת למשוך את מוציא הדיבה לעשות זאת שוב. כך תבוסס עוד יותר עוצמת הדיבה ויקל להוכיחה בביהמ"ש. לכן, יש משמעות דרמטית לעיתוי הגשת התביעה ולשמירת הדיסקרטיות סביב המהלכים המתגבשים.
במכתב ששלח (יום א', 27.5.07) עו"ד חי לשר הפנים, נכתב כי "על-רקע זה ברור, כי כאשר מובא הנושא גם לאישור מועצת העיר, כפי שמחייב הנוהל, הרי שמאותו רגע הכל פתוח לידיעת הציבור, ונובע מכך מצב אבסורדי, בו הגורם שמגיש את תביעת לשון הרע, מבקש אישור להגשתה, בין השאר, מאלו אשר הזינו את העיתונאי במידע הדיבתי, נשוא התביעה".
ארגון הדוברים מתלונן כי המסר מההנחיה המועבר לאמצעי תקשורת הוא שהכל מותר והנייר סופג הכל. הארגון מבקש להסיר את המגבלות שמציב משרד הפנים בפני הרשויות המקומיות, ולהסתפק בהחלטת הנהלת הרשות המקומית ובהסתמך על ייעוץ משפטי של הרשות.
