מן המפורסמות הוא שבימי הקיץ החמים מכביד כל מאמץ על האדם העוסק בעבודה גופנית ומגביר את הסכנה לתאונות-עבודה ולפגיעה בבריאות. החום משפיע על קצב חילוף החומרים בגוף וגורם לפעילות מוגברת של הלב והבלוטות. תהליך זה מהווה מקור ליצירת חום פנימי נוסף, המכביד באורח ניכר על פעולתו הסדירה של האורגניזם וכורך סכנות לבריאותו של העובד.
בעקבות כך יורד גם כוח העבודה של העובד, ואיתו פריון העבודה. אסור לשכוח שהעבודה, שהעובד עוסק בה במשך כל ימות השנה, תובעת ממנו בימים חמים מאמץ גדול יותר, הגורם לעייפות מוקדמת והמסייע לעליית מספר תאונות העבודה.
בניסיון שנערך במיכרות-זהב בברזיל, הפחיתה ההנהלה את חום האוויר במיכרות ב-5 מעלות-צלסיוס (מ-32 מעלות ל-27 מעלות). מספר התאונות ירד בעקבות כך ב-70 אחוז. עקב ירידת חום האוויר במקום, חלה הטבה בתנאי העבודה, והאפשרות של עייפות מוקדמת קטנה.
ד"ר משה שפירא, מומחה לבטיחות ולגהות, מציע לנקוט במספר פעולות, העשויות להביא להפחתת חום האוויר במקום העבודה:
- יש לדאוג, ראשית לכל, לאיוורור המקום. הוכח שלאוויר נע השפעה ניכרת על הרגשתו הטובה של העובד. כאשר תנועת האוויר מוגברת - הטמפרטורה שלו יורדת, ויחד עם זאת גוברת פליטת החום מן הגוף. את תנועת האוויר ניתן לחזק על-ידי רוח-פרצים, או איוורור מלאכותי.
- יש לדאוג להתאמת שעות העבודה והמנוחה. במקומות חמים במיוחד כדאי לרכז את העבודה בשעות שבהן עדיין חום האוויר לא הגיע לשיאו. כידוע, מקור החום הוא בקרינת קרני השמש, המגיעה לשיא-חומה בשעות 11-12 לפני הצהריים. לאחר השעה 12 פוחתת מעט קרינת השמש, בגלל כמות אדי המים באוויר, המגיעה בשעות אלה לשיא יומי. אחר-הצהריים מתגברת שוב קרינת השמש, ומגיעה לשיאה השני בין השעות אחת ושלוש אחרי-הצהריים.
- לשם שמירה על כוחו, בריאותו וכושרו של העובד, יש, אפוא, לרכז, במידת האפשר, את העבודות הדורשות מאמץ גופני קשה בשעות הבוקר המוקדמות, כדי לסיים את העבודה לפני השעות החמות. דוגמא מובהקת לכך היא אילת, שבה העובדים הפיזיים נוהגים להתחיל את עבודתם מוקדם בבוקר ולסיימה עוד לפני מחצית היום. סידור זה חשוב במיוחד - מטעים ד"ר שפירא - לאלה מהפועלים החקלאיים העובדים במקומות פתוחים והתלויים, חוץ מאשר בטמפרטורת האוויר - גם בהשפעת הלחות. פועלי הבניין, שברוב שעות-עבודתם שוהים בחוץ, על הפיגומים, תחת ההשפעה הישירה של קרני השמש, צריכים לעבוד תחת סככה מתאימה, המגינה עליהם מפני מכת-שמש.
ניסיונות שונים, שערכו במפעלים בחו"ל, הוכיחו שהתזונה באקלים חם צריכה להיות מיוחדת, הן באיכותה והן בכמותה. קובע ד"ר שפירא: "יש להפחית את כמות השומן בתפריט, משום שהשומן מייצר חום. אומנם, השומן מקנה תחושת שובע, אך עם זאת גם תחושת כבדות.
עובדה היא שארוחה גדושת שומנים, כמו חמאה, מרגרינה, שמנת, בשר שמן וכבד - מכבידה על ביצוע עבודה גופנית קשה. לכן, מומלץ להחליפה בארוחה עשירה בפחמימות, כגון: לחם, תפוח-אדמה, דייסות ואורז; או ארוחה עשירה בחלבונים, כגון: בשר רזה, דגי-ים, גבינה רזה וביצה. כדאי להדגיש שאין צורך לצמצם את כמות האוכל. כמו כן חשוב מאוד להזכיר לעובד את חשיבות אכילת הירקות והפירות הטריים או המבושלים.
על חשיבותה של השתייה בימות החום - אין צורך לעמוד. אולם, דגש מיוחד יש לשים - וזאת יודעים רק מעטים - על שיטת השתייה. מסביר ד"ר שפירא: "לא פעם נוכחתי שעובד שותה, בבת אחת, בקבוק-נוזלים שלם. לשאלתי, מדוע הוא שותה בצורה זו, הוא ענה כי רצונו להתגבר על הצמאון המציק לו. זהו הרגל נפסד, כיוון שהוא רק מגביר את הצימאון ואינו מביא הקלה לזמן ממושך. כדי להתגבר על הצמאון, יש לשתות בלגימות קטנות, ללא חיפזון, אך לעתים קרובות".
בדרך כלל שותים בימים חמים מכל הבא ליד. לפי ניסיונות במקומות-עבודה שונים, נראה שאין כמים פשוטים ומשקה טבעי להרוות את הצמאון. אם כך יש לדאוג שהמים יהיו קרים ונקיים די הצורך, ולא יכילו חומרים וסיד באחוז גבוה. מים מינרליים, למשל, הם אידיאליים - קובע ד"ר שפירא.
הוא מזכיר את מסקנתה של היחידה לחקר האקלים, שחקרה את בעיית השתייה בתנאי חום גבוה וממליצה על שתיית תה קר, ממותק, עם לימון; מים קרים עם לימון ממותק, או משקה-הדרים קל. אם ינהגו העובדים על-פי כללים אלה - מדגיש ד"ר שפירא - הם יפחיתו את הסכנות הנשקפות לבריאותם ויקטינו בכך את מספר תאונות העבודה בימי הקיץ החמים.
