מ.מ (שמה המלא שמור במערכת), נתבעה בבית המשפט לתביעות קטנות בבאר-שבע בעילת גזל על-פי פקודת הנזיקין. מ' עבדה בפיצרייה בעיר ובעל המקום טען שגנבה מוצרים וכסף. העובדת תועדה במצלמות, במספר הזדמנויות, גונבת פחיות שתייה, קופסת טונה וכסף מזומן. לא ברור מה גרם למ', עולה מאתיופיה, לגנוב אוכל. האם בשל מצבה הכלכלי הקשה? האם מ' ענייה? האם נכון היה להטיל עליה הוצאות משפט דרקוניות לאחר שהדיון נדחה שלא באשמתה? גלגלי הצדק חורקים לפעמים.
בכתב התביעה ביקש התובע פיצוי בסך של 17,000 שקל כשסכום הגניבה נאמד ב-540 שקל. התובע עקב אחר מ' במשך תקופה ארוכה ותיעד אותה במצלמות. לדבריו, מ' נהגה לגנוב 30 שקל ביום.
מ' טענה שהתובע טפל עליה האשמות שווא, שלא גנבה, והתביעה הוגשה לאחר שתבעה אותו בבית הדין לעבודה משום שפיטר אותה וסירב לשלם פיצויים.
התברר שהתובע לא מצא לנכון לשלוח למ' עותק מהקלטת והדיון נדחה כדי שתצפה בקלטת ותגיב בדיון הנוסף שהתקיים לפני שבועיים. מ' שינתה גרסתה וטענה שהפקידה כספים השייכים לה בקופה הרושמת ולקחה בחזרה את מה ששייך לה, שלקחה כסף מהקופה כדי לקנות מוצרים לפיצרייה ושילמה עבור הפחיות שלקחה.
השופט אקסלרד קיבל את התביעה באופן חלקי לאחר שצפה בקלטת המפלילה. נפסק שהתובע הוכיח, "במאזן ההסתברויות ואף מעבר לכך", שהנתבעת לקחה, במקרים בהם תועדה, שתייה, אוכל וכסף מזומן ולא סתרה את הטענות נגדה. השופט הוסיף שהתובע לא הוכיח שהנתבעת נטלה כספים מהקופה, בתאריכים אחרים, ובמשך תקופה ארוכה. בפסק הדין הודגש שטענות הנתבעות עולות בגדר הודאה והדחה ("כן אבל", א.פ), ולאחר שהודתה בלקיחת המוצרים והכסף לא הוכיחה צידוק לכך. "הנתבעת לא הציגה רישום של מוצרים שלקחה על-מנת לשלמם עם קבלת המשכורת, בסרטונים לא נצפתה עורכת רישום כזה. היא גם לא הציגה רשימה של מוצרים שרכשה עבור מקום עבודתה ואשר בגינם נטלה כסף מהקופה. הנתבעת גם לא טענה שערכה רישום כזה".
לבסוף, לאחר שנקבע שהתובע הוכיח שהנתבעת ביצעה עוולת גזל כלפיו ונזקו נאמד ב-540 שקל, חויבה הנתבעת בסכום. כמו כן נפסק שתשלם לתובע, "בהתחשב שהתקיימו שני דיונים", וטענות הסרק שהעלתה בכתב ההגנה, סך של 1,000 שקל.
לא ברור מדוע השופט אקסלרד העניש את מ' בגלל מחדל של התובע. במה דברים אמורים? התובע אמור היה לצרף לעותק כתב התביעה שנשלח לנתבעת עותק של הקלטת המפלילה. אלא מאי? התובע, ככל הנראה, רצה להפתיע בדיון את התובעת ולא צירף את הקלטת. בשיטת המשפט הישראלי לא "שולפים" שפנים מהכובע ולא מפתיעים את הצד השני. יש להציג לצד השני את כל הראיות גם כשעסקינן בבית המשפט לתביעות קטנות. גם אם נניח שהתובע לא צרף את הקלטת בתום לב (קשה להאמין בכך), הרי שהדיון עדיין נדחה בגללו והנתבעת היתה צריכה לבקש לחייבו בהוצאות עקב דחיית הדיון. מכאן שלא היה מקום להתחשבנות עם הנתבעת וחיובה בהוצאות משפט דרקוניות שלא בצדק.
