לפני כמה שנים עבדתי משך תקופה מסוימת בממלכת ההיי-טק. למי שמכיר יותר ופחות, מדובר בסחר חליפין שבו תמורת משרדים מגניבים, יוגה וריקודי בטן אתה למעשה עובר לגור במקום העבודה (ועשוי אף לחסוך תשלום שכירות). כיאה לעובדים בחברת היי-טק מוכרת, נהגנו לפתוח את הבוקר בהזמנה ממוחשבת של ארוחת הצהריים ומה רבה היתה שמחתנו כאשר הגענו בשעה מספיק מוקדמת, נאמר 10 בבוקר, ועדיין לא הושלמו המכסות של המסעדות השוות. מדי פעם, כשתוקפים אותי געגועים לימים הזויים אלה, אני מוצאת את עצמי משוטטת במתחמי ההיי-טק הגדולים, ללא כרטיס הנחות לעובד, בניסיון להתעדכן בטרנדים החדשים.
כך היה ביום חמישי האחרון, כשהגעתי לרמת החייל אל מסעדת סנטה פה, המתמחה במטבח מקסיקני מודרני. אם השם נשמע מוכר, זה מפני שהסניף המקורי של המסעדה פועל בהצלחה כבר מספר שנים באילת. הסניף התל אביבי נפתח לפני מספר חודשים וללא ספק ידביק מהר מאד את הפער.
קשה להסביר עד כמה סנטה פה בולטת בשטח הסטרילי של רמת החייל. בשונה מהרבה מסעדות נחשבות הבוחרות לעצב את חלל המסעדה בצבעים חיוורים, העיצוב בסנטה פה הוא חלק בלתי נפרד מהחוויה. החלל הגדול של המסעדה עטוף בצבעי אדמה חמים: חום, אדום, זהב ושחור מלווים במוטיבים אינדיאניים ומקסיקניים המתקשרים עם הסועדים ברבדים רבים, לאו דווקא מודעים. אחרי שספגנו אנרגיה והתרשמנו מהצבעוניות המקומית, פתחנו את המסיבה בצמד מרגריטות קפואות בטעמי לימון ואשכולית אדומה.
איזי, המלצר המעולה, המליץ לנו על המנות הראשונות ובינתיים נשנשנו מקערת הנאצ'וס והמטבלים השונים. אט אט החלו המרגריטות לעלות לראש, כפי שניתן היה ללמוד ממחצית הכוס שהצלחתי לשפוך על השולחן. חוץ ממני, אף אחד לא התרגש וגם המלצר, בהתאם לשמו, לקח את זה באיזי.
למנות ראשונות הזמנו מנה של קלמארי פריך, מצופה ומטוגן המוגש עם מטבלי חרדל-חלפיניו ואבוקדו-בזיליקום (45 שקל), שלא היו חריפים מדי והחמיאו מאד לקלמארי. הזמנו גם מנת נתחי סלמון טירדיטו, סוג של קרפצ'יו סלמון טרי בתחמיץ ליים, צ'ילי, גי'נג'ר ושום, מנה שלא נשארה זמן רב בצלחת (39 שקל). גולת הכותרת של המנות הראשונות היא ללא ספק מנת כבד האווז במחבת בקונפיטורת בצל ומנגו טרי (59 שקל). מנה כל כך טעימה שאכלנו ממנה לאט כדי להתענג על כל נגיסה.
קשה היה לבחור מבין כל המנות העיקריות המוצעות בתפריט. דגים, בשר ופירות ים נראו כולם אפשרות ראויה לסעודה שכזו. בסופו של דבר הזמין בן זוגי קדירת פירות ים (79 שקל), הכוללת שרימפס, קלמארי ומולים טריים ואני בחרתי בגישה השמרנית והזמנתי סטייק אנטריקוט 300 גרם (89 שקל). למעט טעימות מנומסות שלקחנו זה ממנתו של זה, שמר כל אחד מאיתנו באדיקות על המנה שלו. היופי במנות המוגשות במסעדה הוא שילוב ההשפעות המקסיקניות והאמריקניות בתפריט, שהוא מספיק מיוחד כדי להביא אלינו את דרום אמריקה ויחד עם זאת לא להיות יותר מידי זר לחיך הישראלי.
חזיית השפיצים המפורסמת של מדונה לבית גוטייה, היוותה השראה לקינוח נפלא בשם מדונה ספיריט, הכולל שני קונוסים משוקולד לבן במילוי מוס שוקולד חלב ולבן (34 שקל). בנוסף, הזמנו כיפת שוקולד לבן שנחה בשלווה על קרמבל תפוחים חמים וטעים (32 שקל). אחרי שווידאתי שבעורקיי זורם מספיק שוקולד לבן, התחלתי לשקול תנועה בכיוון הבית. מי שמתקשה יותר, יוכל לעצור לדז'סטיף (משקה אלכוהולי של סוף הארוחה) על הבר, המופרד מאזור המסעדה.
הגעתי הביתה והתחלתי לעיין במודעות הדרושים. לא חסרות חברות באזור רמת החייל, לפחות לחלקן בטוח שיש הסכמים עם סנטה פה. עד הנסיעה הבאה למקסיקו או אפילו לאילת, סנטה פה היא הקוסמופוליטית הכי תוססת בעיר.
