זה לא נגמר עד שזה נגמר, וזה עדיין לא נגמר. קצב חשב שהסיוט של חייו מאחוריו. פרקליטיו כבר בנו על חופשה באי טרופי, רק כדי לנקות קצת את המצברים, ואז נחתה הפצצה. א' (או בשמה המלא כפי שהיא חשפה אותו) כינסה מסיבת עיתונאים, ועל האמירות שלה שם יחגגו מחר עיתוני סוף השבוע כמו שלא חגגו מזמן.
עדות על נשיא המדינה יושב בלשכתו ומנפנף בזין שלו, תיאורים גרפיים כיצד נצמד אליה ומה בדיוק עשה, ציטוטים של משפטי זימה יצירתיים במיוחד - הכל היה במסיבת העיתונאים של א', שהועברה, איך לא, בשידור חי בשני הערוצים הגדולים (הערוץ הראשון המשיך לשדר את תוכנית התרבות שלו).
קשה להאמין שלדברים שאמרה יהיה ערך גדול מבחינה משפטית. אחרי הכל פרקליטות המדינה והיועץ המשפטי לממשלה עבדו כל השנה האחרונה על התיק ובסופו של דבר החליטו לא להאמין לגירסתה.
אבל גבול חדש במלחמה התקשורתית על דעת הקהל נחצה היום. לא עוד בתי משפט, לא עוד תצהירים מפורטים ועדויות במשטרה. זמנם עבר. המהלך הדרמטי והאמיץ של א' מעביר את הדיון כולו לזירה התקשורתית. ליד מסיבת העיתונאים שלה, ההודעה הלקונית שנתן למצלמות היועץ המשפטי לממשלה היום בבוקר נראית חסרת ערך. במאבק על דעת הקהל א' ניצחה, לפחות כרגע, בענק. ובישראל של הימים האלה, בדיוק כמו בתקופות עתיקות הרבה יותר, דעת הקהל היא שקובעת.
קשה להעריך איך ייגמר הסיפור בין קצב ובית המשפט. אבל את הדלת שהוא פתח בהתפרצות הסוערת שלו לפני המצלמות לפני מספר חודשים, ניצלה עכשיו א' כדי לגייס את המדינה לטובתה. קצב כבר הוכיח שאת היועץ המשפטי לממשלה ואת המשטרה הוא יכול לנצח. אבל מסתבר שהקרב האמיתי מתחיל רק עכשיו.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
