ועדת חוקה דנה (א', 1.7.07) בהכנה לקריאה שנייה ושלישית של הצעת חוק לצמצום סמכויותיה של התביעה המשטרתית והעברתן לפרקליטות.
מדובר ב"הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 33 והוראה שעה (תיקון מס' 4)", הקובעת כי "חומר שהושג בחקירה בעבירת פשע תעבירו המשטרה לפרקליט מחוז. חומר הושג בחקירה בעבירה שאינה פשע תעבירו המשטרה לתובע המוסמך לנהל את התביעה".
כמו כן, "החלטה שלא להעמיד לדין בשל העדר עניין לציבור תהיה באישור: פרקליט המחוז או פרקליט בכיר בעבירות שהן פשע, קצין משטרה המכהן כראש יחידת תביעות בעבירות שהן פשע... למעט עבירת פציעה בנסיבות מחמירות". הצעת החוק מחייבת מסירת הודעות לחשודים על החלטה שלא להעמידם לדין. עפ"י ההצעה, ההודעה בכתב תכלול גם את עילת סגירת התיק ולחשוד תינתן האפשרות לפנות לתובע שסגר את התיק בבקשה מנומקת לשנות את עילת הסגירה. בהצעה: תיק שנסגר בשל חוסר אשמה "יימחק רישומו מרישומי המשטרה".
ההצעה מתייחסת גם לצד השני, המתלונן. עפ"י ההצעה, כאשר יוחלט שלא לחקור, או - לא להעמיד לדין בשל טעמי "חוסר עניין לציבור", העדר ראיות מספקות או "אין אשמה", רשאי המתלונן לערער על כך.
הצעת החוק מבוססת בין היתר על המלצות מבקר המדינה בדוח שפורסמו בשנת 2000 (דוח שנתי 51ב). המבקר כתב אז בדוח כי "ב-10% מתיקי מדגם שסגרה התביעה המשטרתית הופעל שיקול דעת מוטעה לעניין עילת סגירת התיק. סגירת תיק בעילה לא נכונה עלולה בין היתר לגרום נזק לחשוד. למשל אם תיק היה צריך להסגר מחוסר אשמה אך נסגר מחוסר ראיות או חוסר עניין לציבור, יירשם הדבר ברישום המשטרתי הפנימי לגבי אותו חשוד. במקרה של סגירת תיק בעילה של חוסר ענין לציבור אף מועבר המידע לגופים המפורטים בחוק המרשם הפלילי. מהנתונים עולה כי במקרים רבים מוגשים בידי התביעה המשטרתית כתבי אישום בעבירות קלות בניגוד להנחיות, וכי ישנה שונות רבה בין המחוזות בעניין זה. במחוזות המרכז הצפון והדרום נמצאו ליקויים ביותר מ-60% מהתיקים, בתל אביב עומד שיעור הליקויים על 30% מכלל התיקים, ורק במחוז ירושלים לא נמצאו ליקויים במדגם".
עוד נכתב בדוח, כי "התביעה המשטרתית שהיא חלק מהמערך המשטרתי, כפופה ליחידות החקירה. היא עלולה להמצא עקב כך במצב של ניגוד עניינים ובכך גם נפגעת עצמאותה. למרות העברת מרבית התיקים בעבירות מסוג פשע לטיפול התביעה המשטרתית ולמרות כפיפותה לגורמי החקירה, לא נעשו פעולות לחיזוק הקשר המקצועי בינה לבין הפרקליטות. במצב שבו תיקים בעבירות מסוג פשע עוברים במישרין לתביעה המשטרתית, המחליטה בעצמה על העמדה לדין או על סגירת התיק, מתקשים פרקליטי המחוז לפקח כראוי על עבודת התביעה המשטרתית. לא ניתן להפעיל כראוי אמצעי פיקוח גם בשל מחסור במידע חיוני בתיקים - העדר רישומים נדרשים נוספים של התובע המטפל. בעיה מרכזית נוספת במערכת התביעה הפלילית היא עומס היתר בעבודתם של התובעים המשטרתיים ושל הפרקליטים, אשר נמשך לאורך שנים. עומס זה פוגע באכיפת החוק וגורם עינוי דין לחשודים ולנאשמים".
"הטיפול בתביעה המשטרתית בכל הנוגע להליך העמדה לדין ולהסדרי טיעון טוב פחות מזה שבפרקליטות", נכתב בסיכום, "משך הטיפול בתיקי התביעה המשטרתית ארוך מזה שבפרקליטות, ועלות העסקת תובע משטרתי גבוהה מעלות העסקת פרקליט. עובדות אלה וכמו כן חילוקי דעות מתמשכים בין גופי התביעה בסוגיות מרכזיות הנוגעות להקצאת משאבים, מצביעים על חוסר ראייה מערכתית בדבר מבנה, ארגון ואופן העבודה של מערך התביעה בישראל. לדעת משרד מבקר המדינה, יש מקום לשקול איחוד התביעה המשטרתית והפרקליטות במסגרת ארגונית אחת - הפרקליטות. גוף תביעה מאוחד כזה יוכל להבטיח את עצמאותן של כל יחידות התביעה הפלילית, להבטיח מדיניות תביעה אחידה, להתמודד טוב יותר עם בעיית העומס, ולהשתמש באופן יעיל יותר במשאבים הקיימים. אולם גם על-פי המבנה הקיים, מן הראוי לבטל את כפיפותה של התביעה המשטרתית ליחידות החקירה ובכך להבטיח את אי תלותה, להגביר את המעורבות המקצועית ואת הפיקוח המקצועי של הפרקליטות על עבודת התביעה המשטרתית, וליישם מדיניות תביעה אחידה".
בהצעת החוק תומכים המועצה לשלום הילד והאגודה לזכויות האזרח. לקראת הדיון שלחו ארגונים אלה מכתבי תמיכה ליו"ר הוועדה, פרופ' מנחם בן-ששון. מנהלת פרויקט ליוי ילדים נפגעי
עבירה במועצה לשלום הילד עו"ד נועה ברודסקי לוי כתבה ליו"ר הוועדה, כי בהצעה יש "כדי להגן על זכויותיהם של קטינים נפגעי עבירה ולקדם את צורכיהם היחודיים לאורך ההליך הפלילי".
ברודסקי לוי הוסיפה כי המועצה לשלום הילד סבורה שיש לערוך שינוי נוסף בהצעת החוק בנוגע לעבירות התקיפה למיניהן, ו"בכללן לעבירת התקיפה בנסיבות מחמירות על-פי סעיף 382 לחוק העונשין. עבירות אלו, ועבירת התקיפה בנסיבות מחמירות במיוחד, דורשות, גם הן, התייחסות רגישה יותר לאור מורכבותן, כאשר נפגע העבירה הינו קטין. כך לדוגמא, במקרה שהגיע למועצה לשלום הילד, נפגע נער כבן 16 מתקיפה בנסיבות מחמירות על-ידי חבורה של עבריינים, בעקבות תלונה שהגיש נגדם בעקבות גניבת תיקו. הנער נפגע העבירה חשש לצאת מפתח ביתו במשך זמן רב, חרדותיו ממעמד העדות היו קשים ביותר ועל כן הקשר הישיר לפרקליט וההכנה לעדות מבעוד מועד היו משמעותיים ביותר, דבר אשר לרוב לא ניתן לבצע כאשר מדובר בטיפול תביעות המשטרה. לפיכך, יש לקבוע כי בעבירות כאמור, כאשר אלו מבוצעות כלפי קטינים, הטיפול בעניין יוותר בידי הפרקליטות".
באת כוח האגודה לזכויות האזרח, עו"ד סיגל שהב, כתבה ליו"ר הוועדה כי "עמדת האגודה לזכויות האזרח בעניין ההצעה שבנדון היא, כי יש להפריד בין הגוף התובע לבין הגוף החוקר, ולאפשר לכל גופי התביעה לפעול באופן עצמאי וללא תלות בגורמים אחרים. על-מנת לשמור על הפרדה זו שבין הרשות החוקרת לרשות התובעת - יש לפעול לביטול התביעה המשטרתית ולהעברת כל תפקידיה וסמכויותיה לפרקליטות. בכך יהיה כדי לצמצם את הפגיעה בזכויות חשודים ונאשמים ולהביא להפעלת מדיניות תביעה אחידה".
לדיון הוזמנו נציגי המשרד לביטחון פנים, משרד המשפטים, האגודה לזכויות האזרח, משרד האוצר.
מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
