בית המשפט העליון התיר (ד', 4.7.07) למדינה לשחרר רוצחים ירדנים הכלואים בישראל לשם המשך ריצוי עונשם בירדן. מדובר במחווה עליה הוסכם במסגרת פסגת שארם א-שייח' בין ראש הממשלה אהוד אולמרט, לבין מלך ירדן, עבדאללה.

בעקבות החלטת בג"צ, נערכים בשרות בתי הסוהר להעביר את הארבעה כבר בשעות הבוקר המוקדמות (יום ה') אל מעבר הגבול עם ירדן.

"מחוות מדיניות פסולות"

המשוחררים הם ארבעה ירדנים שהיו מעורבים ברצח שני חיילים, סמ"ר פנחס לוי ז"ל ורס"ן (מיל.) יהודה ליפשיץ ז"ל.

ארגון אלמגור ואמו השכולה של פנחס לוי, שרה לוי, עתרו נגד שחרור הרוצחים בטענה כי מחוות מדיניות תוך שימוש ברוצחים פסולות. עוד טענו באמצעות בא כוחם עו"ד נפתלי ורצברגר כי לא ניתן יהיה להבטיח כי האסירים אכן ימשיכו לרצות את עונשם בירדן.

"לא נציב מכשול"

השופטים, דורית ביניש, מרים נאור ואליקים רובינשטיין, ציינו בהחלטה כי בא-כוח המדינה עו"ד מארקס הודה כי ההתחייבות הירדנית להמשך המעצר ללא חנינה היא לתקופה של שנה וחצי בלבד.

בהחלטה קבעו השופטים כי הגיעו למסקנה כי "אינם יכולים להתערב בהחלטת הממשלה. מטבע הדברים בכגון-דא מדובר בעניין בו לא כל השיקולים ועשיית המחווה המדינית חשופים לעין הציבור ולעיני בית המשפט. אכן, ייחודו של המקרה שלפנינו הוא שהחלטת הממשלה נסמכת על החוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר, התשנ"ו-1996. מקובלת עלינו טענת העותרים ולפיה תכליתו של החוק היא הומניטארית... ואולם, אין פירוש הדברים שהשימוש שנעשה בהחלטת הממשלה בחוק - שימוש אסור הוא".

לא נאסור על שימוש בחוק לתכלית מדינית

השופטת נאור כתבה כי החוק "מאפשר להעביר אסירים לנשיאת עונשי המאסר שהוטלו עליהם למדינת אזרחותם, אין אנו רואים מקום לאסור על השימוש בחוק להשגת תכלית מדינית בדומה לשימוש שנעשה בסמכות החנינה לצורך שחרור אסירים ביטחונים".

על הטענה כי בשחרורם תיגרם פגיעה בזכויות הקורבן, כתבה השופטת, "בכל מקרה בו מועבר אסיר לארצו נפגעות זכויות מסוימות של הקורבן לפי חוק נפגעי עבירה אך החוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר הוא חוק מיוחד". כמו כן, על הטענה כי קיימת סכנה שהרוצחים לא ירצו בסופו של יום עונשים של מאסר עולם, כתבה השופטת כי "צודקת המדינה בטענתה שירדן מוסמכת לחון אסירים שהועברו אליה".

"אין מקום להתערבותנו. על דרך העיקרון יתכנו הסדרים לפיהם שני הצדדים יכולים להעניק חנינה לאסירים שהועברו לארצות אזרחותם. ס' 12 לאמנה הנזכרת שירדן אינה צד לה קובע הסדר כזה", כתבה עוד נאור.

מחוות אינן נעשות בלי סיבה

"אין לכחד כי ההסדר הנחזה על פניו להיות הסדר בעניין העברת אסירים לשם נשיאת מאסרם טומן בחובו, לגישת המדינה עצמה, סיכון, אולי אף סיכון ממשי, לשחרור האסירים אחרי תקופה מסויימת", נכתב בהחלטה.

"ואולם, מחוות מדיניות אינן נעשות בלי סיבה, אף שלא תמיד הסיבה לכך ידועה, אין מקום כי נאסור על המדינה את השימוש בחוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר. אם במסגרת אמנות-האפשרי מדינת ישראל אינה יכולה להשיג את יעדיה בדרך אחרת, הרי עם כל הכאב שבדבר - לא נציב בפניה מכשול".

השופט רובינשטיין מצטרף ב"אי נחת"

השופט רובינשטיין הצטרף להחלטה תוך הבעת "אי נחת".גישת נאור כתב רובינשטיין "מבטאת המשך מדיניותו העקבית של בית משפט זה באשר לפרקטיקה רבת השנים, אם גם שנויה במחלוקת, של ממשלות ישראל שעניינה שחרור אסירים עברייני טרור, אם כ'עיסקה' לשחרור ישראלים ואם כמחוה". "דמעתה של גב' לוי, אמו של סמ"ר פנחס לוי עליו השלום שגם דיברה בשם משפחתו של סרן יהודה ליפשיץ עליו השלום, היא גם דמעתנו". הרוצחים של חיילי צה"ל לא ירצו ככל הנראה את מלוא עונשם, "לכן צרם מה שנאמר בתגובת המדינה, כי העתירה היא 'ביקורת מדיניות המתחפשת לעניין משפטי'. בודאי כשהמדובר בעותרת גב' לוי אין הדברים במקומם".

המדובר לדבריו "בהסכם הבא לרצות את ממשלת ירדן מטעמים מדיניים, בצוותא חדא עם שחרור הפלשתינים שעליו הוכרז בוועידת שארם אל-שיח'. אין המדובר בטעמים של רווחת האסירים, שהיא ביסוד החוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר".

ביקורת על התנהלות המדינה

השופט מתח ביקורת על התנהלות המדינה שלא הביאה בפני השופטים את ההסברים שניתנו להחלטה בפני השרים. "הממשלה לא אמרה לנו כל הראוי להיאמר: בטרם הדיון, כנאמר גם באולם בית המשפט, קלט חלק מן ההרכב כי המדובר בשנה וחצי של המשך מאסר. יגענו וחיפשנו במסמכי התגובה ולא מצאנו סימוכין לכך, אך במהלך הדיון בתשובה לשאלתנו אישרה באת כוח המדינה בשפה רפה, כי הובן שחנינה לא תינתן בטרם חלוף שנה וחצי, וציינה כי הונחתה לומר דבר זה על פה...ההנחיה לפרקליטה המופיעה לומר דברים בעל פה היתה 'על-מנת שלא לפגוע במערכת היחסים בין המדינות...'".

דברים כדרבנות, כתב רובינשטיין, "אלא שהם מעלים חיוך עצוב שעה ששיטוט קל באינטרנט מגלה כי דווח בתקשורת לאחר ישיבת הממשלה, שמזכיר הממשלה מסר כי לפי ההסכם ישהו ארבעת האסירים עוד שנה וחצי לפחות בכלא הירדני, ולאחר סוף 2008 יוכל מלך ירדן להעניק להם חנינה... אם הבנה זו חשאית וקונפידנציאלית עד כדי שפורסמה או שהודלפה בכלי התקשורת, מדוע לא יכולה היתה להימסר לבית משפט זה - ובמיוחד למשפחות - כדת וכדין...ולא אך בתשובה לשאלתנו ובשפה רפה?".

"בסופו של יום, דרך המלך (לא תרתי משמע) היתה, אם סבורה הממשלה כי יש מקום לקיצור עונשם של הרוצחים, להכריז על כך בפה מלא כלפי כולי עלמא, לבקש מנשיאת המדינה בפועל לקצוב את העונש בצורה שתאפשר שחרור בעוד תקופה של שנה וחצי או כדומה, להסביר כי המדובר בשיקול מדיני – במקום להשתמש בחוק שלא לכך נועד מעיקרו. אך משנעשה הדבר, ומשניתן, אם גם באי נחת, לפרש את החוק כמתיר זאת, אין מקום להתערבותנו, וכאמור אצטרף להכרעת חברתי".