בית הדין הארצי לעבודה דחה (ג', 31.7.07) טענת סגנית מזכיר הכנסת, כי הופלתה בתנאי פרישתה על-רקע היותה אשה.

נשיא בית הדין הארצי לעבודה סטיב אדלר, השופט שמואל צור והשופטת ורדה וירט ליבנה, קבעו כי הסגנית לשעבר שושנה כרם אשר יוצגה על-ידי באת כוחה עו"ד ורד גרטל, לא הצליחה להוכיח את טענותיה כי הופלתה על-רקע היותה אשה בתנאי הפרישה ביחס למנהלי ועדות גברים. מדובר במנהלים אשר בתפקידם מוגדרים כ"עובדים בקבוצת שוויון רלוונטית" לתפקידה של כרם. כרם פרשה בדירוג הגבוה בדירוג מח"ר. לטענתה גברים במעמד שווה זכו להטבות שכר במסגרת חוזים אישיים, כאשר דרישתה לחוזה אישי סורבה.

כרם לדבריהם לא הצליחה להוכיח כי הופלתה לרעה ביחס לחבריה בעבודה, "לא על בסיס הוראות חוק שכר שווה ולא על בסיס הוראות חוק שוויון ההזדמנויות. קל וחומר שלא הוכחה טענתה הרחבה יותר כי הפלייתה היא חלק ממדיניות הנקוטה בכנסת להפלות נשים. אין כל תשתית עובדתית או ראשית ראיה היכולה לבסס טענה כזו". טענה זו, לדברי השופטים "נזנחה" עוד בבית הדין האזורי, "וטוב היה אילו לא הועלתה בדיון בפנינו".

לעתירתה של כרם הצטרפו גם תנועת הנשים נעמת שיוצגה על-ידי עוה"ד מיכל ברון וגלי עציון ושדולת הנשים שיוצגה על-ידי עו"ד מלכה דורון ויפעת מנצור, אשר טענו כי בכנסת ובשוק העבודה בכלל קיימת אפליית נשים עובדות.

בהתייחסו לטענה על אפליה כוללת, כתב נשיא ביה"ד הארצי אדלר כי
"תופעת אפליית עובדות ביחס לעובדים בקבלה לעבודה, בקידום, בשכר ועוד טרם פסה משוק העבודה. זאת, אף כי ניתן להצביע על צמצום תופעה נפסדת זו בחברה הישראלית במרוצת השנים". אולם
"קיומה של תופעת האפליה הינה בבחינת רקע בלבד להליך זה, ואינה מזכה את כרם שבפנינו לסעד, באשר לא הובאו ראיות לקיומה
של אפליה נגד נשים במקום העבודה המסוים בו עסקינן, כנסת ישראל.איני מוצא לענות בלאו רבתי לשאלה, האם קיימת אפליה כלשהי של מי מעובדות הכנסת ביחס לחבריה לעבודה הגברים, אלא שבראיות שהובאו בפני בית הדין האזורי, לא הוכח, כי הנשים הרבות המועסקות בכנסת זוכות לתנאי עבודה טובים פחות מחבריהן העובדים".

אדלר התייחס לטענת כרם כי הופלתה לעומת מנהלי ועדות גברים וכתב כי"קביעת קבוצת השוויון, הינה מלאכה מורכבת. מורכבות זו
מוצגת על-ידי חברי השופט צור, בדוגמה שהביא לעניין המנהלים הכלליים של משרדי הממשלה. עם זאת, ואף כי הוכחתם של קבוצת השוויון המדוייקת ושל אפליה, כאשר מדובר במערכת העסקה רחבה ומורכבת כגון שירות המדינה, אינה עניין של מה בכך, איני שולל כלל ועיקר אפשרות להוכחת אפליה בין עובדים שבאותה 'קבוצת שוויון'".

לדברי אדלר יתכן מצב בשירות המדינה לפיו עובדים "המבצעים
עבודות אשר הלכה למעשה יש ביניהן קווי דמיון לא מבוטלים, יבדלו בתנאי השכר ובשאר הזכויות, בשל שיוכם לדירוג שונה. ככלל, אין פסול קטגורי בהשגת תנאי עבודה משופרים במשא-ומתן לקבוצות עובדים מסויימות, ואין בכך כדי להעניק זכויות לקבוצות
עובדים אחרות".

לא היה מקום לשבץ את כרם בדירוג המשפטנים, הוסיף וכתב אדלר,
שכן אינה משפטנית. "ככל שהכללתו של מנהל הוועדה מר לב בדירוג
המשפטנים נעשתה שלא כדין ולא שיקפה את עיסוקו בפועל, אפשר שהענין מצריך בחינה של היועצת המשפטית של הכנסת או של מבקר
המדינה.

עם זאת, אין בפגם זה כדי להעניק זכות כלשהי לכרם. בדומה, יתכן
שיושבי ראש הכנסת בעבר או בעלי תפקידים בכירים פוליטיים אחרים
בכנסת דאגו להענקת תנאי עבודה חריגים לעובדים שונים. אף זה עניין לבדיקת מבקר המדינה. אך אין בהוכחת חריגה מהכללים כשלעצמה כדי להוכיח אפליה על בסיס של מין. בתוך כך, כרם לא הניחה את התשתית הראייתית הנחוצה, כדי להוכיח שהענקת תנאים מועדפים למזכירי הוועדות, נבעה מהיותם גברים".

על טענת האפליה בסירוב להעבירה לחוזה בכירים, כתב אדלר כי כרם ביקשה לעבור להעסקה בחוזה בכירים רק לקראת סיום עבודתה. "הליכים אחרים שבאו בפנינו לימדונו על קיומה של מדיניות בשירות המדינה, שלא להעביר עובד ותיק למתכונת העסקה
בחוזה בכירים בשנים האחרונות עובר לפרישתו.

חוזה בכירים טומן בחובו בדרך כלל זכאות לשכר גבוה יחסית לשכרו של עובד לפי דירוג ודרגה, עם זאת מאפשר החוזה 'גמישות ניהולית', מכוחה ניתן לסיים העסקתו של עובד ביתר קלות ביחס לפיטוריו של עובד המועסק על-פי הסכמים קיבוציים. מכאן, מקום שהעובד הבכיר קרוב לפרישה, לא צומחת למעסיק תועלת מאותה 'גמישות ניהולית' שמאפשר החוזה האישי. לפיכך ולכאורה, סירובה של המעסיקה לחתום על חוזה בכירים עם המערערת תואם את המדיניות המקובלת של המדינה כמעסיקה, שאינה בלתי סבירה על פניה ואינה קשורה להיות המערערת אישה".

אדלר הדגיש כי הנטל על הוכחת אפליה בעבודה מוטל על הטוען לאפליה בינו לבין אחרים. כאשר מוכח השוני "עובר הנטל לפתחו של המעסיק, להוכיח כי סיבת השוני עניינית". יתירה מכך יש צורך להוכיח גם את הקשר הסיבתי בין ההפליה הנטענת לבין היות המופלית אשה".

סוף דבר כותב אדלר "באתי לכלל מסקנה שלא עלה בידי כרם ובידי
נעמ"ת ושדולת הנשים שהתייצבו לדיון בהליך, להוכיח שהופלתה בתנאי עבודתה".