בג"צ הוציא צו האוסר להעביר ילדה פלשתינית כבת חמש שנפגעה במהלך סיכול ממוקד, למוסד שיקומי ברמאללה. כמו כן אסר בג"צ על גירוש בני משפחתה מן הארץ וזאת עד לדיון שייערך בקרוב בעניינם.

באי-כוח המשפחה, עוה"ד עדי לוסטיגמן ותמיר בלנק, דורשים בעתירה להורות למדינה לקחת אחריות לנפגעים חפים מפשע שנפגעו
בסיכול ממוקד, כולל מתן מעמד של קבע בישראל וטיפול רפואי ושיקומי למשפחה ולנפגעת.

במאי 2006 נסעו בני משפחתה של הילדה מאריה אימן, במכונית המשפחתית בעזה. טיל ששוגר על-ידי מסוק חיל האויר לעבר המבוקש מוחמד אלדחדוח, פגע ברכבה של המשפחה. ארבעה מבני המשפחה, הסבתא, הדוד, אם הילדה שנפגעה, וגם אחיה, נהרגו באירוע. הילדה מריה נפגעה קשות ושותקה בכל גופה. היא הועברה
לטיפול בבית חולים אלין ויחד עימה שוהה אביה.

העתירה נולדה על-רקע מכתב שקיבל אביה של הילדה בסוף יולי ממשרד הביטחון ובו נמסר לו כי על-פי הודעת בית חולים אלין הסתיים הטיפול הרפואי שיקומי בילדה וכי ניתן לשחררה.

במכתב לאב כתבה ראש תחום תובענות במשרד הביטחון עו"ד דינה פוליאק כי "בשל פגיעתה הקשה של מריה ביום 20.5.06 מפעולת צה"ל וחוסר האפשרות לטפל בה ברצועת עזה, הועברה מריה לקבלת טיפול רפואי בישראל. הטיפול במריה כמו כן הסיוע שניתן לך לרבות הסיוע הכלכלי, ניתן בשל המקרה ההומניטארי הקשה, לפני משורת הדין".

פוליאק הוסיפה כי משרד הביטחון פעל לאיתור מסגרת הולמת עבור מריה במסגרת הרשות הפלשתינית "בימים האחרונים הודיענו המרכז
השיקומי אבו רייה ברמאללה כי הוא מוכן לקלוט את מריה. אנו פועלים להסדרת העברתה של מריה למרכז אבו רייה לרבות הכשרת הצוות הרפואי ורכישת ציוד מתאים החסר בבית החולים, ופונים אליך לשם תיאום ההעברה והתארגנותך במקביל. כסיוע הומניטרי ועל-מנת להקל על שלב המעבר, אנו נממן עבורך שכר דירה למשך שנה בעלות של עד 600$ לחודש".

באי-כוחו של האב, התנגדו כאמור למהלך ועתרו לבג"צ בטענה כי יש להעניק למשפחה מעמד קבע מטעמים הומניטאריים וכי על המדינה לקחת אחריות מלאה לשיקומה של המשפחה בישראל.

לטענתם, "הפגיעה בחפים מפשע, ארבעה בני משפחה אחת שנהרגו ועוד פצועים, אחת מהן באופן אנוש אינה עומדת בעיקרון המידתיות ואינה חוקית. אי-חוקיות זו מן הראוי שתהיה לה נפקות בנוגע לטיפול המדינה בנפגעים כתוצאה מחיסול זה".

ראוי לדעתם היה לשאול, "האם כחלק מהחלטה להוציא להורג אדם, מותר למדינה להוציא להורג ארבעה בני אדם חפים מפשע ולפצוע נוספים?". יחד עם זאת, "משבחרה המדינה להשיב כן (בסוגית חוקיות הסיכול הממוקד ר.א.) לשאלה הראשונה - האם עליה לקחת אחראיות על הנפגעים החפים מפשע כתוצאה מהחלטתה? ושוב, במסגרת זו אין המדובר על אחראיות בנזיקין, בדמות של סכומי כסף כשלעצמם, אלא על אותה אחראיות ראשונית, לאפשר לבני המשפחה את הטיפול הרפואי הראוי והשיקום, שיאפשר להם לחיות בכבוד, עד כמה שניתן, בעקבות הפגיעה".

בית החולים אלין שבו מטופלת הילדה הוא לטענתם "בית החולים היחיד במזרח התיכון בעל המומחיות לטפל בפגיעות מהסוג של מריה. לדברי הרופא המטפל במריה, ראש מחלקת שיקום באלין, יש מעט מקרים כמו שלה בעולם. גם בבית החולים אלין לא נתקלו עד כה במקרה כזה. ואילו, אפילו בית חולים אלין אינו מותאם לטפל במאריה במקרים רבים של סיבוכים ובמקרי חירום שונים. מקל וחומר בית חולים בשטחי הגדה המערבית". יתירה מכך, לטענתם גם משרד הביטחון מכיר בחוסר התאמתו של המוסד לצרכיה של הילדה וזאת כעולה ממכתבו של משרד הביטחון לפיו הוא פועל ל'הכשרת הצוות הרפואי ורכישת ציוד מתאים החסר בבית החולים'".

"מריה זקוקה לציוד רפואי מורכב ולתחזוקתו השוטפת. לדברי רופאיה, לפחות פעם בשבוע צריך להגיע איש תחזוקה למכשירים וכן איש מקצוע לטיפולים במאריה. גם הציוד הרפואי משתנה ומותאם לה, עם גדילתה. כעת, מוסר משרד הביטחון כי ידאג לציוד. דע עקא, שמאריה תזדקק לציוד רפואי, תחזוקה, טיפולים ונגישות לטיפול חירום כל חייה. האם אכן תוכל לקבל זאת באותו מוסד ברמאללה, אותו מכשיר משרד הביטחון רק עכשיו? כעולה מהדוח הרפואי בעניינה של מריה, היא צפויה לסיבוכים שונים הנובעים ממצבה. גם היום מדי מספר ימים סובלת מאריה מסיבוכים בדרכי השתן הנובעים מהמכשור שלה, מזיהומים שונים ומבעיות בנשימה, שעלולות להסתבך במהירות עד כדי סכנת חיים - הכיצד ניתן להבטיח את הגעתה המהירה של מאריה לחדר מיון, לכשתזדקק לו, בשטחי הגדה המערבית? הכיצד תגיע בבהילות לבית חולים המתמחה בפגיעות חוט שידרה ובפגיעות בדרכי הנשימה של ילדים?".

לא ניתן להשיב לילדה מריה את בני משפחתה. היא לא תלך לא תדבר וגם לא תוכל לנשום ללא מכשיר מתאים "משרד הביטחון מתנער מאחריות על שיקומם הרפואי והאנושי של בני המשפחה, אינו מאפשר את הטיפולים במריה ומואמן כאן, את לימודיהם בבתי ספר בקהילה, את מגורי מאריה, שלא בתוך בית חולים או מוסד, אלא בבית לצד משפחתה, בתנאים שיאפשרו זאת. בכך גורם להחרפה קשה של הנזק הכבד שכבר נגרם למשפחה. עקב צרכיה הרפואיים הדחופים של מריה, שנובעים מסיבוכים תכופים; עקב הפגיעה הקשה הנוספת בבני המשפחה - ההחלטה הינה קטלנית".

בסיכום העתירה מציינים העותרים כי בג"צ הוציא צו האוסר לפי שעה את העברת הילדה לרמאללה וכי הם מבקשים כעת להפוך את ההחלטה לקבועה, כמו כן מבקשים לחייב את שרי הביטחון ופנים בתשלום הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד.