מקלט יום הדין לצמרת המדינה, במקרה של איום גרעיני, ההולך ומוקם בהרי ירושלים, לא יהיה המקלט האטומי היחידי בארץ: לפחות 30 מה"מי ומי" בישראל כבר דאגו להקים מקלט כזה בדלת-אמותיהם, צמוד לביתם הפרטי.
בשל צנעת הפרט והחשאיות הרבה האופפת, מטבע הדברים, את העניין, ניתן רק לציין כי מדובר באנשי-עסקים מן השורה הראשונה, בתחומי הכלכלה, התעשיה והמסחר, שהונם הפרטי נאמד במיליארדים. מקלטים אלה מומנו מכספם הפרטי בלבד והם דאגו, כמובן, לעשות זאת הרחק מן העין הציבורית.
המקלט הגרעיני הוא, מן הסתם, השיגעון האחרון של העשירון העליון - מעין "תסביך-מצדה" משותף לצמרת המדינית, כמו לצמרת הכלכלית. זו האחרונה נתברכה, אמנם, בהון-עתק, אבל גם בפסיכוזת-אימים מן הגרוע מכל, שעלול להתרחש כאן יום-לא-בהיר אחד.
כדי להקדים רפואה למכה בנה העשירון העליון את המקלטים שלו הרחק מעין רואה, מוסתרים וחבויים מעיני הכלל, אפילו מן האורחים המזדמנים, מעת לעת, לבתים הפרטיים, אף שהם צמודים להם. הסוואתם ממש מושלמת ומטעה בעליל את עיני מי שצופה בהם והמתרשם כי מדובר במבנה ביתי של שגרה.
מתקיני המקלטים נמנים עם עילית מהנדסי הבניין - חלקם ישראלים וחלקם מחו"ל, בהזמנה מיוחדת, בעלות גבוהה מאוד. אלה דאגו היטב להשביע את רצון לקוחותיהם המיוחדים, המשוגעים לרעיון יוצא-דופן כל כך, שהרי הם מאמינים, בכל לבם, כי בבוא היום הגורלי - המקלט הזה הוא שיציל אותם מכל פגע.
רעיון הקמתו של מקלט גרעיני פרטי הבשיל עוד בשנות השישים של המאה הקודמת, בעיקר במדינות מערב ומרכז-אירופה, שעליהן ריחפה סכנה של ממש לעימות גרעיני בין שתי המעצמות הגדולות של אז, ארצות-הברית וברית-המועצות. מדינות אלה חששו יותר מכל כי הן יהיו המטרה הראשונית בעימות כזה. בשל כך הגיע בהן הביקוש למקלטים הגנתיים לממדים גדולים, יחסית, וכל מי שיכול היה להרשות זאת לעצמו, השקיע בהם כספים רבים, לכל צרה שלא תבוא.
סטריליות מוחלטת
עכשיו הגיע השיגעון הזה גם לארץ. בשל הדיסקרטיות המובנת, המלווה את העניין, אין, עדיין, נתונים מדוייקים על הקף התופעה, אבל ממקור מהימן, המצוי בסוד העניין, נמסר לי כי ככל הידוע, לפחות 30 מקלטים כאלה כבר מוצבים בארץ - חלקם בשלוש הערים הגדולות וחלקם בפריפריות יוקרתיות.
עלות ההתקנה של מקלט כזה נאמדת בין 250 ל-300 אלף דולר. הוא מצוייד בדלת-פלדה, בקירות בעלי שכבות-בידוד רבות, בריהוט בסיסי, חסין אש, כמו מיטה, שולחן וכיסאות; בכיור ובבית-שימוש כימי - ללא אינסטלציה כמובן, מחשש לזיהום רדיואקטיבי. יש בו גם עשרות מיכלי-פלסטיק, גדושים במי-שתייה; מאות שקיות סטריליות להטלת שתן וצואה, וגם - איך לא - בצידניות-מזון, באריזות-קרטון רבות-הקף של מיצרכי-מזון בסיסיים, בקופסאות-שימורים מבודדות וסגורות הרמטית, לתקופה משוערת של שלושה חודשים, ושתוקפם יפה לעשר שנים תמימות - כל זה בהנחה תמימה שיחלוף זמן מסויים, לא קצר, עד שניתן יהיה לצאת מן המקלט הזה ללא פחד מזיהום סביבתי. עלות כל אריזה ותכולתה: 5,000 שקל, למי שעוד יישאר לו, כמובן, החשק לאכול.
פרט פיקנטי: על מרבית המקילטים מוצב שומר, יום ולילה, כדי שיעמוד על המשמר מפני כל מי שינסה להתקרב אליהם. ואגב: אחדים מבעלי המקלטים האלה הם בעלי עבר ביטחוני עשיר, מה שמלמד שגם אריות-מלחמה עלולים להתגלות כ"פודלים" בעיתות-שלום.
אחד המהנדסים, בעל ניסיון בהתקנת מיקלטים כאלה עוד מחו"ל, סיפר לי כי בניית מקלט כזה נמשכת חודשים רבים והוא בנוי על יסודות מוצקים ביותר. עם זאת הוא רואה חובה מוסרית לעצמו ליידע את מבקשי התקנתו שאין שום ערובה בטוחה ומוכחת, בשהייה במקלט כזה, להגנה מלאה מפני קרינה. למרות זאת מתברר כי מזמיני המקלטים התעקשו, בכל זאת, להקימם, ויהי מה, שהרי התקנתם נעשית, בעיקר, למען השקט הנפשי שלהם. עוד מתברר, כי לאחדים ממתקיני המקלטים האטומיים יש כבר מקלט כזה בבתיהם הפרטיים שמעבר לים.
