מ.מ (השם המלא שמור במערכת) הייתה חברתו של א.ב (השם המלא שמור במערכת) ולדבריה, למרות שהבטיח להינשא לה עזב אותה והיא נותרה שבורה ופגועה. "אני לא מסוגלת לצאת עם גברים אחרים ונגרמה לי עוגמת נפש רבה", טענה בכתב תביעה שהגישה לבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים ובו ביקשה שיחזיר לה סך של 10,000 שקל שניתנו כהלוואה לקניית טרקטורון ונלקחו מהבנק כהלוואה.
הגבר השיב שמעולם לא הבטיח להינשא לתובעת לאחר תקופת חברות של חודשיים ואינו אחראי לנזקים הרגשיים שנגרמו לה עקב הפרידה. "יכול להיות שאמרתי שנתחתן, הפרחתי באוויר, זו סיבה לומר שהצעתי נישואין? דיברתי עם מישהו על זה? לכל אחד יש ציפיות וחלומות לבנות חיים". כמו כן טען שמימון הטרקטורון ניתן כמתנה ולא כהלוואה והוא אינו חייב להחזיר מתנות.
בפסק דין שניתן לפני שבוע וחצי קבעה השופטת מרים ליפשיץ-פריבס, שהנתבע לא הבטיח להינשא לתובעת. "בבוא בית המשפט להכריע בשאלת קיומה של הבטחת נישואין, יבחן זאת באמצעות קיומם או היעדרם של סממנים חיצוניים בהתנהגות בני הזוג, כבני זוג, אשר החליטו לקשור את עצמם בקשרי נישואין". לדבריה, בין הצדדים התקיים קשר אינטימי כבני זוג והיו שיחות ונרקמו חלומות בדבר נישואין ולמרות סממנים אלה לא הייתה הבטחת נישואין כפי שסברה התובעת.
"אין לשלול את תחושותיה הסובייקטיביות וחלומותיה שהנתבע יהיה בעלה לעתיד. ניתן גם להתרשם כי הנתבע נטע בה את התחושה כי יתכן ויינשאו. למרות זאת לא די בחלומות לעתיד משותף, ללא הבטחת נישואין, המעידה על רצון וגמירות דעת של הנתבע להינשא לתובעת. מהתנהגות בני הזוג לא ניתן ללמוד על הבטחה להינשא והתובעת לא הרימה את הנטל להוכחת הבטחת נישואין". השופטת הוסיפה שהנתבע ניצל את התובעת שרצתה לגרום לו בכל מחיר להינשא לה.
עוד נפסק שלנתבע היה ברור שמימון הטרקטורון ניתן כהלוואה ולתובעת אין מקורות כספיים. "יש לקבוע כי לכל היותר מדובר במתנה על תנאי, בעת שהתגלע קרע ביניהם. כך עולה בבירור מעדותו של הנתבע ומעדות אמו, שמדובר במתנה על תנאי. התנאי הוא שהנתבע יישאר בן זוגה של התובעת. יצרת קשר נישואין לא יכולה אומנם להיות בקניית האישה את בן זוגה בתמורה כספית. לפיכך לא ניתן להתנות את המימון בחיוב הנתבע להסכים להינשא לתובעת. התובעת בניסיונה הנואש למנוע פרידה מהנתבע הסכימה לוותר על החזר ההלוואה, אך זאת בתנאי שלא יעזוב אותה. על כן בפרידתו ממנה, זמן קצר לאחר רכישת הטרקטורון, יש משום הפרת התנאי אשר נקבע על-ידי התובעת לויתור שלה על זכותה להחזר ההלוואה וכך להפיכת המימון למתנה".
בסופו של דבר הנתבע חויב להחזיר לתובעת 10,000 שקל, בתוספת 800 שקל בגין ניצולה הכספי ועוגמת נפש וכן 400 שקל הוצאות משפט.
