|
|
למצולמים אין קשר לכתבה [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
משרדי הממונה על המחוז כבר זכו לארח בין כתליהם טיפוסים מוזרים לא מעטים, שביקשו להקים אגודות משונות. אל שלל האגודות האלה נוספה באחרונה אגודה חדשה: "תנועת בני ה-50 פלוס".
בראש התנועה המוזרה הזאת עומד מנדל קופל, בן ה-59, עסקן ותיק, תושב תל אביב. מאז עלה ארצה, לפני חמש שנים, מרומניה, נאלץ קופל לעבור חבלי-קליטה ממושכים ובהקמת התנועה הוא רואה רק את ראשית דרכו.
בארץ-הולדתו היה מנדל קופל משפטן-פסיכולוג-עיתונאי גם יחד. הופעותיו מעל בימות ציבוריות ופירסומיו העיתונאיים, עוררו הדים רבים, גם בקרב האוכלוסיה הלא-יהודית בארצו. אבל, מאז עלה ארצה, חרב עליו עולמו, והכל בשל העובדה הביולוגית האומללה, שכבר עבר את גיל ה-50.
זכות עדיפות
כשנחת מטוסו בארץ, לפני חמש שנים, עדיין נחשב קופל לשווה בין שווים. כך, לפחות, העידה תעודת העולה שלו. אולם מיד לאחר מכן החלו הצרות. עד מהרה הוחוור לו, כי עובדת היותו בן 50 פלוס, הציבה בדרכו מכשול אכזרי כשפנה לשוק העבודה.
"אני צעיר מדי, ועם זה... זקן מדי. צעיר מכדי לקבל קיצבה - וזקן מכדי לקבל עבודה", אומר קפל, שהוא אב לבן בשנות ה-20.
לא נקפו ימים רבים וקופל נוכח לדעת כי אמת פרדוקסלית זו היא נחלתם של עולים רבים נוספים, שלא לדבר על תושבים ותיקים. ואין הכוונה, חלילה, למקרים סוציאליים, אלא לאנשים בעלי השכלה אקדמאית, ניסיון וידע מקצועי, שעוד כוחם במותניהם. חטאם היחיד: גילם.
אולם, לא איש כקופל יאמר נואש. חיטט העולה-משפטן בנבכי החוק, עד שגילה את סעיף 24 בחוק שירות התעסוקה: "אין להפלות אדם לרעה בשליחה לעבודה בגלל גילו, ואסור למעביד לסרב בשל כך לקבל עובד". ועוד קובע הסעיף: "אם יש הזמנה לבעל-מקצוע מסוגו - יש לשלוח אותו, ולא דורש-עבודה אחר... על הלשכה לדאוג שהחוק יכובד ויותר מזה - על הלשכה לטפל בסידורו של העובד בעבודה באופן אינדיווידואלי ולא להסתפק בשליחה שיגרתית".
יתר על כן: סעיף 29 א' (4) בתקנון שירות התעסוקה קובע, במפורש, כי "למבוגר זכות-עדיפות בשליחה לעבודה, ועל הלשכה להקל עליו".
"משקרים לרופא"
אולם, פני המציאות שונים בתכלית. "נסה לפנות לשוק העבודה בגיל 50 פלוס, מבלי שתושב ריקם", אומר, בזעם, קופל, שנתנסה בכך בעצמו. שום מוסד לא היה מוכן להעסיקו במשרה קבועה לאורך ימים, על אף שאיש לא עירער על כישוריו והניסיון העשיר שהביא עמו מחו"ל.
מתברר, שהעולים בני ה-50 פלוס אינם רק קורבן לאפליה בתעסוקה - הם מקופחים בכל מה שקשור בביטוח-בריאותם. טוען קופל: "כאשר עולה חדש כזה פונה לרופא קופת-חולים, הוא אינו יכול שלא לחוש בהבעת הפנים המוזרה של הרופא, שעה שהוא מתוודה בפניו על מחלה מסויימת שהביא עימו מחו"ל. החולה נאלץ, לא אחת, לשקר, אחרת - יאושרו לו זכויות מוגבלות בקופת החולים".
כדי לשים קץ לכל הסבל הזה יזם, כאמור, קןפל את הקמתה של "תנועת בני ה-50 פלוס". באמצעות מודעות בעיתונות הוא קרא לכל המעוניינים להצטרף לתנועה, למען הבטחת זכויותיהם. חמישים איש נענו עד כה לפנייה, אלא שאחדים מהם לא הבינו את מטרתה. הם סברו, מן הסתם, כי המדובר בעוד מועדון חברתי-תרבותי לעולים חדשים, וקופל נאלץ לאכזב אותם.
פנייה לכנסת
אבל, מנדל קופל לא נואש. תנועתו מונה עתה ל"ו "משוגעים לדבר", בני-גילו. יחד עימם הוא עומד להגיש צו-על-תנאי לבית הדין הגבוה לצדק נגד שרי העבודה, הקליטה והבריאות, ונגד יושב-ראש הסוכנות היהודית, שיבואו וינמקו, מדוע אין נוקטים בצעדים הדרושים, כדי למנוע אפליה בגלל הגיל.
למערכה המשפטית הזו הוא מתכוון לגייס "תותחים כבדים" - החל ברבנים הראשיים, שיעידו על הצדק שבתביעת התנועה לאור ההלכה ("אל תשליכנו לעת זיקנה"), וכלה במזכיר ההסתדרות. עדיין שמורים אצלו דבריו של מזכיר ההסתדרות, שאותם השמיע בנאום לפני הבחירות להסתדרות: "אינני מודאג מכך שהאזרח אינו ממלא את חובותיו. לשם כך יש משטרה. אני מודאג מן העובדה שהאזרח המקופח אינו נאבק תמיד למען זכויותיו".
מה יעשו קופל וחבריו אם ייכשלו, חלילה, במאבקם המשפטי? - מתתבר שהאיש, בעל ארשת הפנים הרצינית, אינו מתכוון להניח את נשקו. הוא יפתח במאבק ציבורי, ובין היתר יפנה גם אל הכנסת.
