הנשיא לשעבר קצב השיב (יום א', 9.9.07) לעתירות נגד הסדר הטיעון בינו לבין היועץ המשפטי מזוז. בתשובה, טוענים סניגוריו עוה"ד אבידור פלדמן, ציון אמיר ואברהם לביא, כי יש לדחות את העתירות מחשש לעיוות דין כלפיו.
בג"צ, לטענתם, אינו ערכאה דיונית ואינו יכול לבחון ביסודיות את כל חומר הראיות, על כן אין בידיו כלים "להעריך את סבירות החלטתו של היועץ המשפטי מזוז". "אין כל דרך להעריך את סבירות החלטתו של מזוז לא ביחס לטיוטא כזו ולא אחרת, עם כל הרצון והמאמץ ונטיית לעשות כן. מסיבה זו, ולא בכדי, מעולם לא התערב בית המשפט העליון בהחלטות היועץ אשר סגר תיקים בעילה של חוסר ראיות". לדבריהם, כל "כל ניסיון התערבות בהחלטה המבוססת על חוסר ראיות יגרור בהכרח עיוות דין ופגיעה אנושה במשה קצב במקרה של התערבות ונסיגה ממילוי חלקה של הפרקליטות בהסדר שמשה קצב מילא בו את חלקו".
אסור לעשות איפה ואיפה "בין פלוני ואלמוני בין ראש ממשלה לבין שוהה בלתי חוקי לכל אלה הדין הפלילי הוא אחד", טוענים סניגוריו. לכן "הטענה כי במקרים בהם נחקרים חשדות כבדים נגד מי שעומדים בראש רשויות השלטון במדינה, יש לגביהם אינטרס ציבורי כי לא יסגרו תיקים בשל חוסר ראיות ולא ישמעו שימועים ולא יערכו הסדרים וכל זה ללא קשר לדיות הראיות שכן יש עניין ציבורי בהבאת כל מקרה לבירור משפטי היא טענה קשה וקיצונית המשנה את מושכלות היסוד של דיני העונשין".
לטענתם, אין כל סיבה שמשה קצב יעמוד לדין בגין תיק שברגיל היה נסגר מחוסר ראיות וכי "תשלל ממנו האפשרות להגיע להסדר טיעון עם הפרקליטות כפי שהיו עושים בנסיבות ראייתיות שכאן אצל כל אדם אחר".
סניגוריו טוענים עוד כי למעשה יש לדחות על הסף את העתירות כיון שהן נותרו עתירות של עותרים ציבוריים. תיקה של א' מבית הנשיא נסגר ללא קשר להסדר ומתלוננת נוספת הצטרפה למצדדים בעסקה, לפיכך "כל העתירות הציבוריות דינן להדחות מטעמי מניעות, שכן אין ביכולתו של עותר ציבורי לדבר בשם עותר קונקרטי שיכל ונמנע לעתור בעצמו ובחר מטעמיו הוא שלא לעשות כן".
