רפאל ליזמי תבע את קבוצת גולף א.ק. בע"מ בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים לאחר שערך קניות בקניון בעיר ונתקל בחלון הראווה של חנות גולף. ליזמי סבל מחתכים באפו ונזקק לתפרים וסבל מכאבים. הוא האשים את החנות ברשלנות כשלא נקטה באמצעים סבירים לזיהוי חלון הראווה. לדבריו, הוראות מכון התקנים בעניין זיגוג בניינים מורה על סימון חלון ראווה במדבקות צבעוניות.
בכתב ההגנה ביקשה הנתבעת לדחות את התביעה בטענה שניתן להבחין בחלון הראווה, בו הוצבה סחורה, ושאין מדובר בדלת פתוחה. כמו כן שהתובע התרשל כשלא הבחין בחלון הראווה שסומן בעמודי עץ, שהוצבו בהפרשים קצרים, לכל גובהו של חלון הראווה. הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות משפט.
בפסק דין שניתן שלשום דחתה השופטת מרים ליפשיץ-פריבס את התביעה. "הנתבעת השיגה את התוצאה של סימון החלון, בהבלטה טובה וראויה יותר ממדבקה, בהציגה סחורה בסמוך לחלון, וחשוב מכך, בהתקנת חלונות הראווה, המהווים את הקורות החיצוניים של החנות, באופן שמשלב עמודי עץ, מהרצפה עד תקרת החנות, בצמוד לחלונות הראווה".
לדבריה, גם אם חלון הראווה היה מסומן במדבקות, לא היה בכך כדי למנוע את היתקלות התובע בשמשה, "שכן התאורה לדבריו הטעתה אותו בהליכתו בשל השתקפות עצמים ואור מסנוור על החלונות". כמו כן שהתובע לא הציג הוראה של מכון התקנים המחייבת הדבקת מדבקה לסימון החלון. השופטת תהתה מדוע התובע סבר שחלון הראווה, בו נכנס, הינו דלת פתוחה כשלכל אורך החזית היו חלונות דומים ולא סביר שלכל אורכה של החנות תהיינה דלתות פתוחות לרווחה. "התובע לא הרים את נטל הראיה להוכחת רשלנות מצד הנתבעת באופן בו הוצבו חלונות הראווה". הוא לא חויב בהוצאות לפנים משורת הדין, ולאור העובדה שנפצע כאמור.
