לכל חובב עיתונות יש מספר מאמרים שהוא זוכר היטב ולוקח איתו הלאה. אצלי, אחד המאמרים האלה דווקא לא לקוח מאיזשהו עיתון בעל שם, אלא מיומן לבית הספר היסודי שאמא שלי קנתה לי אי שם כשהייתי עולל קטן בשנת 1994, שנקרא בפשטות "יומן ספורט" והכיל בתוכו את כל האירועים הספורטיבים של השנה ובנוסף מספר מאמרים בנושאים שונים.
אותו מאמר שאני נוצר בזיכרוני, עסק בהשוואה בין פיב"א אירופה (התאחדות הכדורסל האירופית) לאופ"א (התאחדות הכדורגל האירופית). המאמר, שימו לב לאירוניה, שיבח מעל ומעבר את פיב"א על הראיה שלה לטווח הרחוק, ועל כך שהיא כבר אישרה ליגת על סופר-אירופית (במילים האלה אני נשבע...) שתתחיל בעוד כמה שנים. ומנגד המאמר ביקר את אופ"א על כך שמפעל ליגת האלופות שהוקם רק שנה קודם לכן הוא משעמם ולא אטרקטיבי בעליל.
אינני סבור שלנהארט יוהנסון, נשיא אופ"א באותם ימים קנה לעצמו "יומן ספורט" (השמועות גורסות שיוהנסון היה מעריץ גדול של "יומן זבנג"), אבל המסר מאותו מאמר הופנם אצל ראשי אופ"א מעל ומעבר.
ליגת האלופות שעברה מאז אותו פורמט ראשוני ומשעמם שידרוגים רבים קנתה לעצמה טאבו בתור מפעל הספורט המרתק ביותר ביבשת בעוד הכדורסל האירופאי ממשיך לשקוע לו בתהומות של פיצולים, גביעים איזוטרים (מי אמר גביע האתגר?) וצלילי באזר שנלקחו מתוכנות המסרים המיידים השונות.
אז מה יש בה בליגת האלופות הזאת שהופך אותה לכל כך מרתקת ? למה דיכאון של תחילת שבוע הופך קל יותר כשאתה יודע שהשבוע יש מחזור של ליגת האלופות? לשאלה זאת יש תשובות רבות שעליהן ננסה לעמוד במאמר הזה.
שינוי שיטת המפעל
ליגת האלופות שהוקמה בתחילה בעונת 92/93 היתה אכן משעממת מבחינת מבנה. שלב הבתים הורכב משמונה קבוצות בלבד, כששתי הראשונות עולות לחצי גמר. בצורה הזאת רק מעט קבוצות זכו להנות מהכבוד הגדול של המשחק במפעל ואכן המפעל היה אטרקטיבי הרבה פחות ממה שאתם מכירים כיום.
המהפכה החלה בעונת 94/95. שלב הבתים בעונה ההיא הורחב משמונה קבוצות ל-16, ובנוסף הוכנס שלב רבע גמר, וחצי מהקבוצות שהתחילו את שלב הבתים המשיכו לשלב הנוקאאוט. הזוכה באותה עונה מהפכנית היתה איאקס שניצחה 0:1 בגמר את מילאן משער של פטריק קלייברט, כשרון צעיר דאז.
השינוי אומנם לא היה מסובך במיוחד, אבל האטרקטיביות עלתה בזכותו בצורה משמעותית. מכיוון שכל מדינה שלחה רק את האלופה למפעל באותה תקופה, אז 16 מדינות שונות יכלו ללגום מהשמפניה של הכדורגל האירופאי (ישראל כמובן פיספסה את ההזדמנות לאחר שמכבי חיפה הפסידה 5:2 בסיכום שני המשחקים לזלצבורג האוסטרית).
בהמשך הוכנסו שינויים נוספים, המדינות הבכירות ביבשת קיבלו מספר נציגות רב יותר (כיום המדינות הבכירות ביותר זוכות ל-4 נציגות במפעל היוקרתי), שלב הבתים הורחב ל-32 קבוצות בשמונה בתים של 4, הוכנס שלב שמינית גמר, המקום השלישי משלב הבתים עבר לגביע אופ"א מה שיצר עניין רב יותר אצל הקבוצות הנחותות חוץ מהעובדה כמובן שכל נקודה במפעל שווה הרבה מאוד כסף.
כיום לאחר מספר שינויים שבוטלו, כמו למשל שלב בתים שני הליגה התיצבה על המבנה המוכר לכם, שמונה בתים של ארבע קבוצות מתוכן שתים עולות לרבע הגמר, והשלישית ל-32 האחרונות של גביע אופ"א.
הסדר והאירגון
ליגת האלופות נהנית מאסתטיקה נדירה. לפני מחזור של ליגת האלופות הצופה יודע בדיוק מה הוא הולך. הוא יודע שהמשחקים יתפרשו על פני ימים שלישי ורביעי, שהם יהיו בשעה 21:45 (למעט משחקים ברוסיה שנערכים מוקדם יותר בעקבות מזג האוויר) ושהמשחקים יתחילו בדיוק בזמן בלי עיכובים מיותרים.
הוא גם יודע שהמשחק ייפתח בטקס של אופ"א עם ההמנון המפורסם של המפעל, הוא יודע שהוא יהנה מאיכויות הצילום הגבוהות ביותר של הכדורגל. בצורה הזאת, אופ"א יכולה לגרום לעקביות אצל הצופה. חובב הכדורגל מנגד יודע שמדי מחזור של ליגת האלופות ממתינה לו חווית הכדורגל המאורגנת והמסודרת ביותר וכל שנשאר לו הוא להתרווח על הספה (ברי המזל יותר באצטדיונים עצמם) ולהנות מכדורגל איכותי נטו.
הכי איכותי שיש
אין עוד מפעל שמפגיש כל כך הרבה כדורגלנים איכותיים על אותה במה. אמרתם מונדיאל? זה נכון. אבל המונדיאל מתקיים אחת לארבע שנים על פני חודש בלבד. חוץ מזה המונדיאל מפגיש נבחרות שלא מתאמנות ביחד לאורך כל השנה. ליגת האלופות מפגישה את הקבוצות האיכותיות והמיומנות ביותר באירופה לעונה שלמה של הכדורגל הכי איכותי שיש.
הקבוצות עצמן מכירות כמובן בחשיבות וביעילות הכלכלית של המפעל ומשדרגות את עצמן בהתאם. רק מחשבה על מפגש אפשרי בין ברצלונה הטוענת לכתר עם "ארבעת המופלאים" למילאן האלופה הנוכחית עם קאקה ושאר הכוכבים ודאי גורם לריור אצל כל חובב כדורגל ממוצע.
ליגת האלופות מדי שנה מביאה לנו את המפגשים הכי מרתקים בכדורגל האירופאי. הערך המוסף של הליגות המקומיות המצוינות בפני עצמן.
בעונה שעברה למשל כבר בשלב הבתים קיבלנו שני מפגשים בין שתים מהיריבות הקלאסיות של המפעל ברצלונה וצ'לסי. אף אוהד של מנצ'סטר יונייטד לא יישכח את ה-1:7 ברבע הגמר על רומא, וודאי שלא את הגמר המפורסם מול באיירן ב-99'. אך מנגד סביר שגם לא ישכח את הבית ספר לכדורגל ע"ש קאקה בו "בילו" חניכיו של פרגוסון במשחק הגומלין בחצי הגמר בעונה שעברה.
וכמובן יש את הגמר המפורסם של 2005, בו חזרה ליברפול מ-0:3 מול מילאן ל-3:3 כדי לנצח בפנדלים ולזכות בגביע. והיה גם 0:4 מדהים של דינמו קייב על ברצלונה בנואו קאמפ ועוד ועוד ועוד...
הניימדרופינג במקרה הזה פשוט לא נגמר, אין סוף למשחקים האיכותיים שאוהד כדורגל ייקח איתו הלאה מהמפעל הזה. יותר מכל מפעל אחר, כן... כולל היורו וגביע העולם.
המאבקים האירופים - הדור הבא
משחר ההיסטוריה, היבשת האירופית תמיד היתה נתונה במאבקים פנימיים. מלחמות אינסופיות, מירוצי חימוש ומאבקי כוח בין מנהיגים שעלו לעולם במיליוני קורבנות מיותרים.
אותן מלחמות לשמחתנו כבר מאחורינו, וכיום המאבקים באירופה, הם על כר הדשא ולא בזירת הקרב. וכולנו כמובן מעדיפים הרי משחקי כדורגל עוצרי נשימה מאשר מלחמות עקובות מדם.
מלחמת מאה השנים בין אנגליה וצרפת אומנם הסתיימה לשמחתנו לפני יותר מ-500 שנים, אנחנו במקום זה נחכך אצבעות בהנאה נוכח מפגש אפשרי בין ליברפול ל-ליון למשל...
בכלל ליגת האלופות מביאה את המפגשים בין מועדוני הפאר הכבדים ביותר באירופה על כך הכרוך בכך: היוקרה, היריבויות ארוכות השנים, היציעים המלאים, האווירה המחשמלת. מלחמות מעולם לא נראו טוב כל כך...
שינוי התפיסה הכלכלית
כדורגל גם אם זה לא נעים לרומנטיקנים שבינינו כבר מזמן הפך לביזנס. וליגת האלופות לא פיספסה את העובדה הזאת. המון המון כסף מתגלגל סביב המפעל היוקרתי.אם זה במענקים הכספיים העצומים להן זוכות הקבוצות. אם זה ברווחים הגדולים מזכויות השידור, האצטדיונים שנמצאים דרך קבע בתפוסה מלאה במשחקים במפעל או כל המרצ'נדייז שסובב סביב הליגה הזאת.
וכידוע בכדורגל המודרני, במקום שבו יש כסף יש גם איכות. ליגת האלופות היוותה סיבה עיקרית להרבה אנשים עשירים במיוחד להכנס לתחום הכדורגל, לרכוש קבוצות, להביא אליהן שחקנים טובים יותר, לשפוך כסף רב על מחלקות נוער איכותיות ולהקים מעצמות כדורגל חמושות היטב.
ליגת האלופות היא הצלחה כלכלית כל כך גדולה שהיא אפילו הוצגה בוועידת העסקים השנתית בישראל כדוגמה למפעל כלכלי מצליח במיוחד.
משהו לחלום עליו
אך יותר מהכול מספקת ליגת האלופות לחובב הכדורגל הישראלי ובעצם לכל חובב כדורגל באשר הוא, פנטזיה. מה בעצם יכול להיות תענוג גדול יותר מלצפות בקבוצות בסדר גודל של: ריאל מדריד, ברצלונה, צ'לסי, מנצ'סטר יונייטד, ליברפול, מילאן, אינטר ויתר אריות הכדורגל האירופי כשכולן נאבקות על גביע אחד נכסף. מי מבינינו שראה את מאלדיני מניף את הגביע בעונה שעברה לא רצה לעמוד במקומו?
ליגת האלופות היא ליגה של סופרסטארים, כמעט כל הכוכבים של הכדורגל העולמי נמצאים שם וגורמים לנו לפנטז. הצעירים מאיתנו שכוחם עדיין במותניהם והכשרון ברגליהם, מפנטזים יום אחד להיות כמו דרוגבה, קאקה, רונאלדו, קנאברו או שאר הכוכבים של הליגה.
אלו שכבר הבינו שכדורגלנים לא ייצאו מהם מפנטזים שאולי יום אחד גם הכדורגל הישראלי ילמד מהמקצוענות של המפעל היוקרתי ושחקני הכדורגל עצמם בישראל פשוט חולמים להגיע לשם, לגעת בתהילה הזאת. ממש כמו שעשו כבר פעם שחקני הכדורגל של מכבי חיפה ומכבי ת"א וכמו שיעשו השנה יוסי בניון וטל בן חיים בקבוצותיהם.
די להביט בברק עיניים שמופיע על פניו של מאמן קבוצת כדורגל ישראלית שמצהיר שמטרותיה של הקבוצה הן להגיע לליגת האלופות, כדי להבין עד כמה השתתפות במפעל הזה היא נשגבת ויוקרתית כאחד.
כי כזאת היא ליגת האלופות, נוצצת, יוקרתית ועמוסת כוכבים, הפנטזיה של כל כדורגלן, החלום הרטוב של כל חובב כדורגל.
