הפרקליטות התחייבה להקים ועדת בדיקה "אובייקטיבית" לחקור את חיסולו של בכיר החמאס סאלח שחאדה בסיכול ממוקד בשנת 2002. באירוע שבו הוטלה פצצה במשקל טונה נהרגו כ-20 אזרחים כולל נשים וילדים. תנועת יש גבול עתרה בדרישה לפתוח בחקירה אובייקטיבית בפרשה. בתשובה שנמסרה (יום ב', 17.09.07) על-ידי הפרקליטות היא דרשה לדחות את העתירה. הפרקליטות התחייבה בתשובה להקים ועדת בדיקה "אובייקטיבית" לחקירת הפרשה.

המשנה לפרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן, הדגיש בתשובה כי על פרשת חיסול זו לא חלות הנחיות בג"צ, אשר נקבעו על-ידי נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק במה שמכונה "בג"צ הסיכול הממוקד". אולם, "בהתחשב בנסיבותיו החריגות והמיוחדות של האירוע הנדון ומבלי שהדבר יהווה תקדים, מסכימה המדינה כי הנסיבות שבגינן נפגעו אזרחים חפים מפשע בעת ביצוע הפעולות בפרשת שחאדה, ייבחנו על-ידי ועדת בדיקה אובייקטיבית שתמונה לשם כך על-ידי רשויות המדינה המוסמכות".


בג"צ סיכול ממוקד: מי מוגן?

בבג"צ הסיכול הממוקד כתב השופט ברק, כי "האוכלוסיה האזרחית ואזרחים יחידים מוגנים מפני סכנות הפעילות הצבאית ואינם מטרה להתקפה. הגנה זו ניתנת לאזרחים 'אלא אם ולמשך אותו הזמן בו הם נוטלים חלק ישיר במעשי האיבה'". הוא הוסיף כי ההוראה מורכבת משלושה חלקים עיקריים: "החלק האחד עניינו הדרישה כי האזרחים נוטלים חלק ב'מעשי האיבה' (hostilities); החלק השני עניינו הדרישה כי האזרחים נוטלים חלק 'ישיר' (direct) במעשי האיבה; השלישי עניינו ההוראה כי אזרחים אינם מוגנים מפני תקיפה 'למשך הזמן' (for such time) בו הם נוטלים חלק ישיר במעשי האיבה".

ברק הוסיף כי "אזרח המשתתף במעשי איבה מסכן את חייו, והוא עשוי להיות - כמו לוחם - אובייקט לתקיפה הגורמת מוות. זו הריגה מותרת. לעומת זאת, המידתיות נדרשת בכל מקרה בו נפגע אזרח תמים. על כן יש לקיים את דרישותיה של המידתיות במובן הצר במקרה בו הפגיעה בטרוריסט גוררת אחריה נזק נלווה לאזרחים תמימים המצויים בקרבת מקום. כלל המידתיות חל לגבי הפגיעה באזרחים תמימים אלה. הכלל הינו, שאין לפגוע בלוחמים או במחבלים אם הנזק הצפוי לאזרחים תמימים שבקרבתם אינו שקול נגד התועלת הצבאית שבפגיעה בהם".

מדובר לדבריו באיזון שקשה לערוך אותו ונדרשה "הליכה ממקרה למקרה, תוך צמצום תחום המחלוקת. טול מקרה רגיל של לוחם או מחבל צלף היורה על חיילים או אזרחים ממרפסת ביתו. יריה לעברו תהא מידתית גם אם כתוצאה מכך ייפגע אזרח-תמים הגר לידו או העובר בתמימות ליד הבית. לא כן אם הבית יופצץ מהאוויר ועשרות דייריו ועוברי אורח ייפגעו. המקרים הקשים הם אלה המצויים במרחב שבין הדוגמאות הקיצוניות. כאן נדרשת בחינה מדוקדקת של כל מקרה ומקרה; נדרש כי התועלת הצבאית תהא ישירה וצפויה. אכן, במשפט הבינלאומי כמו במשפט הפנימי, המטרה אינה מקדשת את האמצעים. כוחה של המדינה אינו בלתי מוגבל. לא כל האמצעים כשרים".

בהחלטה דחה ברק טענות על חוסר שפיטות. הוא כתב כי מדובר בסוגיות של "המותר והאסור בלחימה" שיש בהן כדי "לפגוע בזכות היסודית ביותר של האדם - הזכות לחיים". לפיכך
"הדוקטרינה של חוסר שפיטות מוסדית אינה יכולה למנוע בחינתה של שאלה זו".


מתווה ל"ועדה לבדיקת סיכול ממוקד"

בסיכום דבריו הציב ברק את המתווה להקמתה של ועדת בדיקה אובייקטיבית לבחינה שיפוטית בדיעבד של סיכול ממוקד.
"אינטנסיביות הביקורת השיפוטית על החלטות צבאיות לנקוט בפגיעה מונעת הגורמת למותם של מחבלים ואזרחים חפים מפשע היא מטבעה מועטה. הטעמים לכך הם שניים: ראשית, הביקורת השיפוטית לא יכולה להיות מופעלת מראש. משקבענו בפסק דיננו זה הוראותיו של המשפט הבינלאומי המנהגי בסוגייה שלפנינו, לא נוכל, מטבע הדברים, לבחון את הגשמתה מראש. הביקורת השיפוטית תהא בסוגיה זו מטבעה בדיעבד. שנית, עיקר הבדיקה צריכה להיעשות על-ידי ועדת בדיקה אשר על-פי המשפט הבינלאומי צריכה לקיים בדיקה אובייקטיבית המופעלת בדיעבד. הביקורת של בית משפט זה יכולה, מעצם טבעה, להיות מכוונת רק נגד החלטותיה של ועדה זו, וזאת על-פי אמות המידה המקובלות לעניין זה".