כילדים שגדלו ברמת גן, תמיד היינו מתלבטים בחבר'ה לאן ללכת. היינו צעירים מדי מכדי לנהוג, וכיכר אורדע מעולם לא הייתה אטרקציה. אז היינו חושבים לרגע על גבעתיים, אומרים: "אה, עיר של זקנים", וממשיכים לתל אביב. הדימוי הזה של עיר פנסיונרית דבק בגבעתיים במשך שנים רבות, עד תחילת המילניום הנוכחי. שוק השכרת הדירות התפוצץ, המחירים בתל אביב האמירו והאוכלוסיה הצעירה החלה להגיע לערים הסמוכות. נסו למצוא היום דירה פנויה בגבעתיים ותגידו אם הצלחתם להביא תוצאות.
הצערת האוכלוסיה בגבעתיים חייבה מקומות בילוי חדשים ואכן לפני שבע שנים קם אחד כזה, שבו שהיתי בערב נעים של אוקטובר - ולא בפעם הראשונה. היתרון הגדול של קפה Y הוא שיש בו אוכל טוב, אווירת פריפריה רגועה, מקסימום שירות ומינימום פוזה - והכל במרחק הליכה מדרך השלום.
את הדוגמה הראשונה לכך קיבלנו, חברי הג'מוס שמלווה אותי לכל מקום בשל יכולתו לדחוס ולבלוס, ואנוכי, כבר במנות הפתיחה שהזמנו. הוא לקח מרק בטטה ואני מרק עדשים עשיר ומהביל (24 שקל), שהזכירו לנו שהחורף בפתח. את האישור קיבלנו מהמלצרים, שעדכנו אותנו בכך שהתפריט הוחלף זה עתה. לאחר מכן לקחנו עוד שני פתיחים מדהימים ומומלצים על טהרת המטבח הבולגרי. האחת היא השושקה ביורק (32 שקל) - פלפל אדום בציפוי פריך עם קשקבל, פטה וריקוטה על רוטב פלפלים פיקנטי- מנה שכבר התנסינו בה בעבר וגם הפעם נהנינו ממנה מאד. המנה השנייה היתה גלילת חציל (31 שקל) במילוי פטה ובזיליקום ברוטב עגבניות - ללקק את האצבעות.
בחנתי את האוכלוסיה תוך כדי המתנה למנות העיקריות. אני לא חושב שהיא עברה את גיל ה-40. זאת אומרת, המקום אינו מגדיר עצמו לצעירים, למבוגרים או לישישים - מי שבא ברוך הבא, רק שב-23:00 בלילה מאיישים אותו אנשים בגילאי העשרים והשלושים, שמשרים עליו אווירה צעירה. תנועה, ברוך השם, יש, כך שהיה לנו קשה מאוד למצוא מקום בחוץ.
מנת הדגל המקומית היא השניצל, שמוגש עם פירה וסלט ולא מאכזב (47 שקל). מכיוון שבערך יומיים כבר לא אכלתי משהו שיגרום לכולסטרול שלי לעלות, הזמנתי את מנת הכבד עוף המצוינת (48 שקל), על מצע פירה וסלט. הג'מוס קינח עם פאי תפוחים וגלידה (32 שקל) ואני לקחתי הזרקת סוכר בדמות עוגת סברינה עם קצפת ורום - משו משו. חוץ מזה, אני יכול להגיד שכמו בכל בית קפה, גם ב-Y מגישים ארוחות בוקר, קפה ומאפה ועסקיות, וכשמדובר בנקודה כל כך מרכזית בגבעתיים וכל כך קרובה לתל אביב, המידע הזה מן הסתם רלוונטי, בעיקר לבקרי יום שישי.
אז סיימנו את הבילוי ונסענו. כמעט מייד היינו כבר בבית, בתל אביב מלאת הפוזה האורבנית. המחשבה שהנה, יצאת לך אל הפריפריה, לשקט, לרגע קט ובתוך מספר דקות אתה שוב "חוצה את הגבול" לעירוניות הסואנת היא מגוחכת משהו, אבל גם מלבבת. והדובדבן שעל הקצפת הוא שלא מדובר בשקט מעיק אלא באווירה צעירה ולא יומרנית. מומלץ בחום.
