ריח חריף באוויר, חוטים מותכים ונחושת חשופה, לוחות אם של מחשבים אישיים ממלאים את רחובות סין כשמהגרים בבגדים מזוהמים מנפצים את כל הבא ליד בחיפוש אחר חלקי אלקטרוניקה, תוך כדי שחרור כמויות מסוכנות של עופרת וחומרים מסוכנים לאוויר.
סין מייצרת למעלה ממיליון טונות של פסולת אלקטרונית בכל שנה, כך מדווחת סוכנות הידיעות AP כשהיא מתבססת על נתונים של גרינפיס סין. זאת, בנוסף לכ-5 מיליון מכשירי טלוויזיה, 4 מיליון מקררים, 5 מיליון מכונות כביסה, 10 מיליון טלפונים
סלולריים ו-4 מיליון מחשבים אישיים.
זול יותר עבור המערב לייצא את הפסולת התעשייתית למדינות מתפתחות. בסין, מהגרים עניים מוכנים לסכן את בריאותם ולהרוויח כמה מטבעות כדי לפרק את המכשירים המזהמים עבור אותם תאגידים ענקיים המנצלים את מצבם הכלכלי.
המהגרים עושים את העבודה המלוכלכת
רוב המחשבים בעולם מסיימים את חייהם בערימות אשפה כאלה, כמו גם בהודו, שם מדובר בערימה גבוהה במיוחד. כאמור מהגרים רעבים ללחם יוצאים לרחובות כדי למצוא את השלל, מרתיחים, מנפצים או שורפים חלקים כדי למצות מהם חומרים בעלי ערך כזהב ופלטינה. אבל הם לא יודעים שחומרים רעילים כמו קדמיום ועופרת חודרים לגופם ומסכנים את בריאותם.
ארגון איכות הסביבה העולמי, גרינפיס, דורש מחברות המחשבים הגדולות לקחת יותר אחריות על החומרה שהם מוכרים, גם כשהיא מגיעה למזבלה.
בסין, למעלה מ-90% מהמחשבים מגיעים בסופו של דבר למזבלות ללא פיקוח, שם כאמור הם מפורקים בדרכים לא בטיחותיות בחיפוש אחר זהב, כסף, מתכת וחלקים יקרים אחרים, ופולטים אדים רעילים לאוויר.
מומחים אומרים כי מדובר בבעיה רחבת היקף בעולם המתפתח. הם מעריכים כ-70% מ-20-50 טונות של פסולת אלקטרונית שמיוצרת בעולם בכל שנה מושלכת בסין, והשאר בהודו ובמדינות אפריקניות עניות. מדובר בתהליך זול פי עשרה של ייצוא פסולת אלקטרונית מאשר תהליך ביתי.
אמנת בזל
האיחוד האירופי אוסר על ייצוא מסוג זה, אך סין מאפשרת ייבוא של פסולת פלסטיק ומתכת, שמשמשים במחזור כתירוץ לשלוח חלקי אלקרוניקה ישנים לחלקים העניים במדינה. ולמרות שבארצות הברית דורשים כי האלקטרוניקה תישלח למרכזי איסוף ומחזור, גם מאותם מרכזים, חברות אמריקניות יכולות להמשיך לשלוח פסולת אלקטרונית בצורה פרוצה ומסוכנת, בעיקר בגלל שהקונגרס לא אישרר עד כה
אמנת בזל - האמנה לפיקוח על תנועה בין גבולית של פסולות מסוכנות וסילוקן, הפועלת במסגרת התוכנית הסביבתית של האו"ם. עד מרס אושרה האמנה ב-159 מדינות.
האמנה עוסקת בחומרים מסוכנים הידועים כבעלי השפעה שלילת ומסוכנת על איכות המים והאדמה, ובמרכזה עומד הפיקוח על המעבר הבין-גבולי של חומרים אלה.
התוצאה נראית לעין ברחובות הסינים - בתעשיית הפסולת אלקטרונית עובדים כ-150,000 איש. מכולות של חלקי מחשב, משחקי וידאו ישנים, מסכי מחשב, טלפונים סלולריים ועוד, ישנים ואף כמעט חדשים, ששודרגו, נזרקים ברחובות ומחכים לפירוק. חלקי מתכת יקרים כמו נחושת, זהב, וכסף מוסרים באמצעות אמבטיות חומציות בעוד שפלדה נקרעת מהפסולת גם כן. רבים מאותם עובדים שעוסקים במלאכה המלוכלכת והמסוכנת הם מהגרים כאמור מחלקים עניים של סין.
מלבד השלכת פסולת גם במי השתייה, מתעלמים בסין מסיכוני הבריאות - לצד ערימות של אורז ודגים אפשר למצוא ערימות של פסולת פלסטיק. כימיקלים, כולל כספית, פלואור, בריום, כרום, קובלט, אשר נפלטים מהפסולת או משמשים בתהליך הפירוק, גורמים לפריחות בעור ולבעיות נשימה, בין היתר.
לאתר אמנת בזל.
