בני שביט תבע את פזגז השרון בע"מ בבית המשפט לתביעות קטנות בפתח-תקוה לאחר שהתקינה בביתו מערכת גז ופגעה בצינור לשאיבת אבק. לדבריו, ההתקנה נעשתה בהעדרו וזמן קצר לאחר מכן גילה שצינור בביתו המחובר למערכת מיוחדת (שהותקנה בבניין) לשאיבת אבק "מזייף". שביט הסיק שהנזק נגרם בשל רשלנותה של חברת פזגז וצרף תמונות להבהרת תביעתו.
מנגד טענה הנתבעת שהתקינה בביתו של התובע צינור גז אולם לא ידעה שבבניין הותקן צינור לשאיבת אבק ואף אחד לא עדכן אותה בדבר. כמו כן שהצינור לא נראה לעין ונמצא בתוך מבנה. בעלי הדין נחלקו אם היה מישהו בבית התובע בעת ההתקנה ויכול היה להזהיר את הנתבעת מפני הימצאות צינור השאיבה.
בדיון בפני השופט גבריאל שטרסמן גוללו הצדדים את טענותיהם ונעתרו להצעת בית המשפט לפסוק פסק דין של פשרה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט. בפסק הדין שניתן לפני שבועיים, בהעדר הצדדים, ציין השופט שפסק דין של פשרה מתאים במיוחד לסכסוך בו נטושה מחלוקת בסיסית בשאלה של עובדה או חוק וסיכויי ההכרעה אינם ברורים. "המעשה השיפוטי במקרה כזה אינו מבוסס על הכרעה בדבר צדקתו של אחד הצדדים, כי אם על דרך שלישית המוכתבת על-ידי תחושת הצדק של השופט". עוד נאמר שאין חובה לנמק את פסק הדין ודי שבית המשפט יקבע סכום שעל-פי שיקול דעתו זכאי לו אחד הצדדים אם יקבל את התביעה. "סעיף 79 אינו מונע את בית המשפט מלהחליט, בגדר סמכותו, לקבל את התביעה במלואה או לדחותה במלואה, אם כי יש להניח שנסיבות אלו תהיינה מטבע הדברים נדירות. ראוי לעודד מתדיינים ללכת בדרך הפשרה ומשפסק בית המשפט על דרך זאת, הסיכוי לדיון בערעור קלוש, למדי, שכן ערכאת הערעור לא תתערב בפסיקתו אלא במקרים נדירים ויוצאי דופן".
בסופו של דבר הנתבעת חויבה לשלם לתובע 3,000 שקל לסילוק מלא וסופי של התביעה ובלי לקבוע את מידת אחריותם המשפטית של בעלי הדין לנזק שנגרם לצינור. "בהתחשב בעובדה שמדובר בפסק דין של פשרה ישא כל צד בהוצאותיו".
