אלי לבני תבע את חברת נייט סליפ סנטר פלוס בע"מ בבית המשפט לתביעות קטנות בפתח-תקוה לאחר שהזמין מיטות ומזרנים, ביום שישי, וביום ראשון חזר לחנות לבטל את העסקה והחנות סירבה. כמו כן התלונן שדמי המקדמה ששילם בסך 1,000 שקל "הפכו" לדמי ביטול שלא בצדק. לבני ביקש פיצוי בגין הפסד ימי עבודה והוצאות נלוות.
בכתב ההגנה השיבה הנתבעת, שהחוזה עם לבני השתכלל וכשהחזיר את המזרנים והמיטות הפר את החוזה עמה ולפיכך חייבה אותו בדמי ביטול בצדק. הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה ולחייב בהוצאות.
בדיון בפני השופט גבריאל שטרסמן, שהתקיים לפני שבועיים וחצי, גוללו הצדדים את טענותיהם ונעתרו להצעת בית המשפט לפסוק פסק דין של פשרה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט. בפסק הדין שניתן בהעדר הצדדים, ציין השופט שפסק דין של פשרה מתאים במיוחד לסכסוך בו נטושה מחלוקת בסיסית בשאלה של עובדה או חוק וסיכויי ההכרעה אינם ברורים.
"המעשה השיפוטי במקרה כזה אינו מבוסס על הכרעה בדבר צדקתו של אחד הצדדים, כי אם על דרך שלישית המוכתבת על-ידי תחושת הצדק של השופט". עוד נאמר שאין חובה לנמק את פסק הדין ודי שבית המשפט יקבע סכום שעל-פי שיקול דעתו זכאי לו אחד הצדדים אם יקבל את התביעה. "סעיף 79 אינו מונע את בית המשפט מלהחליט, בגדר סמכותו, לקבל את התביעה במלואה או לדחותה במלואה, אם כי יש להניח שנסיבות אלו תהיינה מטבע הדברים נדירות. ראוי לעודד מתדיינים ללכת בדרך הפשרה ומשפסק בית המשפט על דרך זאת, הסיכוי לדיון בערעור קלוש, למדי, שכן ערכאת הערעור לא תתערב בפסיקתו אלא במקרים נדירים ויוצאי דופן".
בסופו של דבר הנתבעת חויבה לשלם לתובע 500 שקל לסילוק מלא וסופי של התביעה ובלי לקבוע את מידת אחריותם המשפטית של בעלי הדין להפרת חוזה המכר ביניהם. "בהתחשב בעובדה שמדובר בפסק דין של פשרה ישא כל צד בהוצאותיו".
